IS: AD - y = 0, AD = C + I + G => y = a - b*rעל הדף · עמ' 2כל הזוגות (y, r) שבהם שוק המוצרים מתנקה. מפני שההשקעה יורדת ב-r, העלאת הריבית מקטינה את הביקוש ואת התוצר המנקה — IS יורדת. בפועל מציבים את פונקציות ההתנהגות ב-AD = y ומקבלים תמיד ישרה בצורת y = a - b·LM: M/P = L(Y, r) => y = c + d*rעל הדף · עמ' 2כל הזוגות (y, r) שבהם שוק הכסף מתנקה. תוצר גבוה מגדיל את הביקוש לכסף מול היצע ריאלי קבוע, ולכן הריבית חייבת לעלות — LM עולה. הצבת L הנתונה ו-M/P משאירה תמיד ישרה בצורת y = c + d·r.Yd = Y - T, T = T0 + t*Y - Trעל הדף · עמ' 2הגשר שממיר את הנתונים הפיסקליים של הבלוק למקדם אחד על Y בתוך IS. תשלומי העברה נכנסים כמס שלילי: שורה של T = 0.2Y ושורה נפרדת של TR = 200 מתארות יחד מס נטו אחד.C = C0 + mpc*Yd; I = I0 + mpi*Y; dI/dr < 0על הדף · עמ' 2הצריכה וההשקעה עוברות מהמודל הקיינסיאני כמו שהן; התוספת היחידה היא רגישות ההשקעה לריבית, והיא כל המודל המשולב — זה הצינור היחיד שדרכו הריבית נוגעת בשוק המוצרים (ריבית גבוהה מקטינה את כדאיות פרויקטי ההIS = LM with Y* > YF => NOT an equilibrium: P up => M/P down => LM shifts left to (YF, r(YF))על הדף · עמ' 2הכלל החשוב ביותר בנושא: החיתוך האלגברי הוא זמני בלבד. אם הוא נותן Y* מעל YF, זו אינה נקודת שיווי משקל — המחירים עולים עד ש-LM עוברת דרך (YF, r(YF)), והריבית נקראת מ-IS לבדה.P = M / L(YF, r(YF))לא על הדף — לשנןברגע שהכלל האינפלציוני נעל את המשק ב-YF, שוק הכסף כבר לא קובע את r אלא את P. זו בדיוק השאלה "מהי רמת המחירים שעליה יתייצב המשק". הסדר מחייב: קודם r מ-IS ב-YF, כי L צריכה את שני הארגומנטים.H = CU + R; M = D + CU; re = R/D => R = H - CU, D = R/re, M = CU + Dעל הדף · עמ' 1הבלוקים במבחן נותנים את בסיס הכסף H, יחס הרזרבה והמזומן שהציבור מתעקש להחזיק — לא את M. חייבים לבנות את M לפני שאפשר בכלל לכתוב LM.Loan from the public: dH = 0; loan from the central bank: H up; central-bank bond purchase: H up => M upעל הדף · עמ' 2הכלל שקובע אם פעולה פיסקלית מזיזה גם את LM. רק הבנק המרכזי משנה את הבסיס: מלווה מהציבור משאיר את H (ולכן את M הנומינלית) ללא שינוי, ורק IS זזה; מלווה מהבנק המרכזי או קניית אג"ח על ידו מגדילים את H ואתG up => IS right => y up, r up; M up => LM right => y up, r down (deflationary state)על הדף · עמ' 2הזזת IS מזיזה את y ואת r באותו כיוון; הזזת LM מזיזה אותם בכיוונים מנוגדים — ולכן שתי המדיניויות אינן תחליפיות. שילוב שלהן (סיכום עמ' 78) מגיע ל-YF בלי שהריבית תעלה כלל.SG = T - G; balanced budget: T = G; K + KT = (1 - mpc)/(1 - mpe)על הדף · עמ' 2"הממשלה שומרת על תקציב מאוזן" הוא נתון מספרי: T שווה ל-G. אם G מספר — יש לכם את T; אם T פונקציה של y — אז גם G היא אותה פונקציה, והיא מתקפלת למקדם של y בתוך AD, לא לקבוע. מכפיל התקציב המאוזן הוא הקיצוdY = |Y* - YF|; dA0 = |YF - AD(YF)|; dY = K * dA0על הדף · עמ' 2שני מספרים שונים לאותו פער, והשאלות מבקשות פעם את זה ופעם את זה. הפער במונחי תוצר הוא המרחק האופקי בין החיתוך לתעסוקה מלאה; הפער במונחי ביקוש הוא השינוי האוטונומי שהמדיניות צריכה לספק — "בכמה צריך להגנתון משק במצב מוצא בתעסוקה מלאה. ידוע שהצריכה הפרטית תלויה בהכנסה הפנויה, וההשקעה תלויה בריבית בלבד. כעת, הממשלה רוצה לעזור לאזרחים להילחם ביוקר המחיה ולכן מעלה את קצבאות הילדים. לפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בשיווי המשקל החדש?
המסביר כבר מכיר את השאלה, המסיחים והפתרון — אפשר לשאול ישר.