x · px + y · py ≤ Iלא על הדף — לשנןאילוץ התקציב: סך ההוצאה על שני המוצרים אינו יכול לעלות על ההכנסה. אי-שוויון — כי מותר גם לא לנצל את כל הכסף.XPx + YPy = Iלא על הדף — לשנןמשוואת קו התקציב עצמו — כל הסלים שמנצלים את מלוא ההכנסה.y = I/py − (px/py) · xלא על הדף — לשנןקו התקציב בצורת y כפונקציה של x. החותך עם ציר y הוא I/py, והשיפוע הוא −px/py (יחס המחירים).I/px , I/pyלא על הדף — לשנןנקודות החיתוך של קו התקציב עם הצירים: הכמות המקסימלית של x שאפשר לקנות, והכמות המקסימלית של y. בדוגמה שבסיכום I=100, px=25, py=10 ולכן I/px=4 ו-I/py=10.MUx / MUyלא על הדף — לשנןשיעור התחלופה השולית — כמה יחידות מ-Y הצרכן מוכן לוותר עבור יחידה נוספת של X. זהו גם גודל שיפוע עקומת האדישות.MUx / MUy = px / pyלא על הדף — לשנןתנאי האופטימום בניסוח גרפי: בנקודת ההשקה שיפוע עקומת האדישות שווה לשיפוע קו התקציב.MUx / px = MUy / pyלא על הדף — לשנןאותו תנאי בניסוח מעשי: התועלת השולית לשקל שווה בשני המוצרים. זה הכלל שלפיו מדרגים רכישות כשהמחירים שונים.Max U(X,Y) s.t. XPx + YPy = Iלא על הדף — לשנןהניסוח המתמטי המלא של בעיית הצרכן: מיקסום פונקציית התועלת תחת אילוץ התקציב.להלן 4 טענות: 1. מונופול מייצר תמיד את הכמות שעבורה גמישות הביקוש שווה ל-1. 2. תורת היצרן: בחלק שבו מתקיים שעקומת MCגדולה ממש מעקומת AC, אזי ACיורדת. 3. עקומת אדישות מתארת את אוסף הסלים הרצויים לצרכן במידה שווה. 4. אם מוצר A ומוצר B תחליפיים, ומוצר B ומוצר C תחליפיים, אזי מוצר A ומוצר C תחליפיים. מי מהבאים נכון?
המסביר כבר מכיר את השאלה, המסיחים והפתרון — אפשר לשאול ישר.