x · px + y · py ≤ Iלא על הדף — לשנןאילוץ התקציב: סך ההוצאה על שני המוצרים אינו יכול לעלות על ההכנסה. אי-שוויון — כי מותר גם לא לנצל את כל הכסף.XPx + YPy = Iלא על הדף — לשנןמשוואת קו התקציב עצמו — כל הסלים שמנצלים את מלוא ההכנסה.y = I/py − (px/py) · xלא על הדף — לשנןקו התקציב בצורת y כפונקציה של x. החותך עם ציר y הוא I/py, והשיפוע הוא −px/py (יחס המחירים).I/px , I/pyלא על הדף — לשנןנקודות החיתוך של קו התקציב עם הצירים: הכמות המקסימלית של x שאפשר לקנות, והכמות המקסימלית של y. בדוגמה שבסיכום I=100, px=25, py=10 ולכן I/px=4 ו-I/py=10.MUx / MUyלא על הדף — לשנןשיעור התחלופה השולית — כמה יחידות מ-Y הצרכן מוכן לוותר עבור יחידה נוספת של X. זהו גם גודל שיפוע עקומת האדישות.MUx / MUy = px / pyלא על הדף — לשנןתנאי האופטימום בניסוח גרפי: בנקודת ההשקה שיפוע עקומת האדישות שווה לשיפוע קו התקציב.MUx / px = MUy / pyלא על הדף — לשנןאותו תנאי בניסוח מעשי: התועלת השולית לשקל שווה בשני המוצרים. זה הכלל שלפיו מדרגים רכישות כשהמחירים שונים.Max U(X,Y) s.t. XPx + YPy = Iלא על הדף — לשנןהניסוח המתמטי המלא של בעיית הצרכן: מיקסום פונקציית התועלת תחת אילוץ התקציב.להלן 4 טענות: 1. הגדרתו של מוצר כמוצר כלכלי תלויה בזמן ובמקום. 2. בחלק שבו עקומת העלות השולית MCגדולה מעקומת העלות הממוצעת הכוללת AC, עקומת העלות הממוצעת הכוללת ACיורדת. 3. כל מוצר נחות הוא מוצר גיפן ( Giffen). 4. עקומת האדישות ( indifferencecurve) מתארת אוסף סלי תצרוכת הרצויים לצרכן במידה שווה. מי מהבאים נכון?
המסביר כבר מכיר את השאלה, המסיחים והפתרון — אפשר לשאול ישר.