נבנה מ-120 השאלות של ששת המועדים האחרונים (תשפ״ה–תשפ״ו) עם התשובות הרשמיות.
| מועד | שאלות מדפוס חוזר | נקודות |
|---|---|---|
| חורף תשפ״ו א׳ | 20/20 | 100 |
| חורף תשפ״ו ב׳ | 20/20 | 100 |
| אביב תשפ״ה א׳ | 20/20 | 100 |
| אביב תשפ״ה ב׳ | 18/20 | 90 |
| חורף תשפ״ה א׳ | 19/20 | 95 |
| חורף תשפ״ה ב׳ | 19/20 | 95 |
המינימום: 18/20 = 90 נקודות מכוסות על ידי הדפוסים בלבד — שליטה בדפוסים + כמה בודדות = 85 בהישג יד.
| 0:00–0:30 | דף המחץ: קריאת כל הכרטיסים; קליק על משוואות הדפוסים שמסומנים כאן למטה. פתח ↗ |
| 0:30–2:00 | גיליון א׳ (למטה) בתנאי מבחן — 70 דק׳. אחר כך 20 דק׳ תיקון: כל טעות ⇐ קרא את מתכון הדפוס שלה. |
| 2:00–3:15 | גיליון ב׳ — 55 דק׳ + 20 דק׳ תיקון באותה שיטה. אלו אותם דפוסים בתחפושות אחרות — כאן נסגר ה-85. |
| 3:15–4:00 | ספר הדפוסים (למטה): קריאה מלאה. על כל דפוס שנפלת בו פעמיים — פתור את המופע השלישי מהמבחן המקורי (קישורי מקור ↗). |
| 4:00–4:30 | סיבוב אחרון: 5 נוסחאות השינון + פרוטוקול הקריאה + מנוחה. לא פותרים שאלות חדשות בחצי השעה האחרונה. |
גמישות הביקוש ביחס למחיר של עצים ננסיים בישראל הינה יחידתית לכל נקודה על הביקוש. כל העצים הננסיים הנמכרים במשק מיובאים מיפן בלבד (אין ייצור מקומי), וידוע כי במצב המוצא נמכרו Q0 עצים ננסיים. אם יוטל מכס בגובה A ₪ על ייבוא עצים ננסיים, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
אותה שאלה בדיוק: P·Q=k קבוע, ולכן הוצאות הצרכנים לא ישתנו למרות המכס.
🔁 הדפוס: גמישות יחידתית — הוצאות הצרכנים קבועות (P·Q=k) — 1. כתבו מיד: על ביקוש גמיש יחידתי מתקיים P·Q=k, ולכן הוצאות הצרכנים אינן משתנות לעולם, לכל התערבות. 2. סמנו כנכונה כל אופציה שאומרת "הוצאות הצרכנים ללא שינוי" ופסלו כל אופציה שטוענת שהן משתנות. 3. לגדלים אחרים (תקבולי ממשלה, מחיר לצרכן, עלות תקציבית): קבעו את הכמות החדשה מצד ההיצע/ההתערבות וחלצו את המחיר מ-P=k/Q. 4. זכרו: פדיון היצרנים אינו שווה להוצאות הצרכנים כשיש מס/מכס — הפדיון כן משתנה גם כשההוצאות קבועות.
ידוע שוק בתנאי תחרות משוכללת. הניחו עקומות ביקוש והיצע לינאריות רגילות. כעת, כתוצאה מעליית ההכנסה של הצרכנים הביקוש למוצר X עלה, כך שבכל רמת מחיר הכמות המבוקשת עלתה פי 2 לעומת הכמות ההתחלתית. לפיכך, מה יקרה לכמות שווי משקל (ביחס לכמות ההתחלתית)?
הביקוש זז ימינה פי 2 אופקית, אך לאורך היצע העולה המחיר עולה, ולכן כמות שווי המשקל גדלה בפחות מפי 2.
🔁 הדפוס: שינוי הכנסת הצרכנים - תזוזת ביקוש ורווחה — 1. קבעו כיוון תזוזת הביקוש: נורמלי + הכנסה עולה = ביקוש ימינה; נחות + הכנסה עולה = ביקוש שמאלה (ובירידת הכנסה - הפוך). 2. הזיזו רק את הביקוש לאורך היצע רגיל: ביקוש ימינה = מחיר וכמות עולים; שמאלה = יורדים. 3. רווחה: ביקוש גדל = עודף צרכן + עודף יצרן גדלים = הרווחה עולה; ביקוש קטן = הרווחה קטנה. 4. אם יש גם זעזוע היצע במקביל - הרכיבו: כשהשניים דוחפים את המחיר לאותו כיוון המחיר ודאי, הכמות עשויה להיות דו-משמעית. 5. בשאלת 'הביקוש הוכפל': ההכפלה אופקית בכל מחיר, אבל לאורך היצע עולה המחיר עולה, ולכן הכמות גדלה בפחות מפי 2.
בענף מסוים הפועל בתנאי תחרות משוכללת, ידוע שהביקוש קשיח לחלוטין, וההיצע רגיל. הממשלה מחליטה להבטיח מחיר מקסימום לצרכן, ולשם כך מסבסדת את היצרן (הניחו סובסידיה בגודל קבוע לכל יחידה מיוצרת, ומחיר המקסימום גבוה מנקודת הסגירה). כתוצאה מהתערבות הממשלה, מי מהבאים נכון בשווי משקל (טווח קצר)?
הכמות נעולה בביקוש הקשיח, ולכן המחיר הסופי ליחידה שהיצרן מקבל (כולל הסובסידיה) נשאר המחיר המקורי.
🔁 הדפוס: הבטחת מחיר כשהביקוש קשיח לחלוטין — 1. ציירו ביקוש אנכי בכמות Q0. 2. גרסת סובסידיה למחיר מקסימום: הכמות נשארת Q0 (הביקוש האנכי קובע), ולכן המחיר הסופי שהיצרן מקבל שווה למחיר המקורי P* — עודף היצרן ופדיונו ללא שינוי; הצרכן משלם את מחיר המקסימום הנמוך, ולכן הוצאותיו קטנות; ההפרש כולו סובסידיה. 3. גרסת מחיר מינימום בקניית עודפים: היצרנים רואים P_min ומייצרים לפי ההיצע — הכמות המיוצרת גדלה; הצרכנים קונים רק Q0 והממשלה קונה את היתר. 4. בדקו כל אופציה מול שני העוגנים: כמות (Q0 או לפי היצע) ומחיר יצרן (P* או P_min).
משק סגור נמצא בשווי משקל באבטלה. כעת, הממשלה מחליטה להקטין את הכנסותיה ממסים ובמקביל לוקחת הלוואה מהציבור. (הניחו שלא ייווצר מצב של עודף ביקושים). לפי המודל המשולב, מה יקרה לכמות הכסף הריאלית במשק?
מלווה מהציבור לא משנה את M; באבטלה בלי עודף ביקושים P קבוע => M/P לא משתנה.
🔁 הדפוס: זיהוי מקור המימון — כסף נומינלי, ריאלי וחיסכון ציבורי — 1) קבעו את הנומינלי: רק מעורבות הבנק המרכזי (הלוואה לממשלה, הדפסה, קניית אגח) משנה את M; מלווה מהציבור לא משנה את M כלל. 2) קבעו מחירים לפי מצב התעסוקה: אבטלה או 'אין עודף ביקושים' => P קבוע; תעסוקה מלאה + הרחבת ביקוש => P עולה. 3) חשבו ריאלי: M/P לפי שני הצעדים הקודמים (בתעסוקה מלאה עם IS ימינה r עולה => ביקוש לכסף קטן => הריאלית בהכרח קטנה). 4) חיסכון ציבורי = T - G: הגדלת G או הקטנת T מקטינה אותו (מגדילה גירעון).
מי מהבאים נכון?
זו בדיוק הגדרת גיפן: מוצר נחות שבו השפעת ההכנסה גדולה מהשפעת התחלופה.
🔁 הדפוס: שאלת טענות: גיאומטריית עלויות וגיפן — 1. עברו טענה-טענה ופסלו לפי כללים קבועים, לא לפי אינטואיציה. 2. כלל גיפן: מוצר נחות שבו השפעת ההכנסה גדולה (ממש) מהשפעת התחלופה; רק אצלו הביקוש עולה משמאל לימין, אבל ביקוש עולה ייתכן גם ממוצר יוקרה - לכן "ייתכן גיפן" ולא "בהכרח". 3. כלל MC מול ממוצעת: כאשר MC מתחת לעקומה ממוצעת (AC או AVC) היא יורדת, וכאשר MC מעליה היא עולה; MC=AC במינימום AC = נקודת האיזון שבה הרווח הכולל 0. מ-MC>ATC נובע גם MC>AVC (כי ATC>AVC), ולכן AVC עולה - ו-AVC עולה שקולה לתפוקה ממוצעת יורדת (AVC=w/AP). 4. פסלו אוטומטית ניסוחים גורפים ("תמיד", "בהכרח") על התערבות ממשלתית או על עודפים אינסופיים.
משק סגור נמצא במצב מוצא בשווי משקל באבטלה. ידוע שבמשק זה ההשקעות והוצאות הממשלה אינן תלויות בהיקף התוצר. ידוע שבמשק זה קיימת צריכה פרטית שתלויה בהכנסה הפנויה. ידוע כי הפירמות במשק זה תמיד מחלקות את כל רווחיהן (כלומר אין חסכון עסקי). בנוסף, פונקציית המס מורכבת ממס קבוע בלבד, והממשלה שומרת תמיד על תקציב מאוזן. כעת, הממשלה החליטה להגדיל את צריכתה ב-ΔG, תוך שמירה על תקציב מאוזן. על-פי מודל קיינס הפשוט, איזו טענה נכונה מבין הבאות?
בשווי משקל S=I וההשקעה אינה תלויה בתוצר — סך החיסכון (פרטי+ציבורי) נותר ללא שינוי.
🔁 הדפוס: הגדלת צריכה ציבורית במודל קיינס הפשוט (תקציב מאוזן מול גירעון) — 1) זהה את המימון: תקציב מאוזן (dT=dG) → מכפיל 1, dY=dG; מימון בגירעון/מלווה ללא שינוי מסים → dY=dG/(1-mpc). 2) בדוק תקרה: אם המשק כבר בתעסוקה מלאה — התוצר לא עולה מעל Yf ונוצר עודף ביקושים (פער אינפלציוני). 3) חיסכון כולל: בשווי משקל S=I; אם ההשקעות אקסוגניות — סך החיסכון במשק לעולם לא משתנה. 4) חיסכון ציבורי: Sg=T-G — בתקציב מאוזן ללא שינוי, במימון גירעוני קטן. 5) צריכה פרטית: dC=mpc*(dY-dT) — בתקציב מאוזן dY=dT ולכן C ללא שינוי.
X ו-Y הם מוצרים תחליפיים, הפועלים בענפים מקומיים בלבד בתנאי תחרות משוכללת. כעת, ידוע כי ענף Y נפתח לייצוא (כלומר מתקיים ייצוא בענף Y). הניחו ביקוש/היצע מקומיים רגילים, וביקוש/היצע חו"ל גמיש לחלוטין. לפיכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל חדש?
ייצוא מעלה את מחיר Y למחיר העולמי; תחליפיים = ביקוש X ימינה, מחיר וכמות X עולים ולכן פדיון יצרני X עולה.
🔁 הדפוס: פתיחת ענף לסחר והשפעה על מוצר קשור סגור — 1. בענף שנפתח: ייצוא = המחיר עולה למחיר העולמי; ייבוא = המחיר יורד למחיר העולמי. הרווחה בענף הנפתח תמיד גדלה (רווחי סחר). 2. תרגמו את שינוי המחיר לביקוש בענף הסגור: מחיר ירד - משלים = ביקוש עולה, תחליפי = ביקוש יורד; מחיר עלה - הפוך. 3. בענף הסגור הזיזו ביקוש לאורך היצע: ביקוש עולה = מחיר, כמות, פדיון, עודף יצרן והרווחה כולם עולים. 4. בדקו את המסיח מול שני הענפים יחד.
ענף המילקי פועל בתנאי תחרות משוכללת במשק מקומי בלבד ומחיר השוק למילקי הוא 5 ₪ ליחידה. כעת, ידוע שענף המילקי נפתח לייבוא במחיר עולמי (כלומר מתקיים ייבוא). הניחו ביקוש/היצע מקומי רגיל, והיצע חו"ל גמיש לחלוטין. לפיכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל חדש?
ייבוא מוריד את המחיר מתחת 5: רווח הצרכנים גדול מהפסד היצרנים המקומיים ולכן הרווחה החברתית גדלה.
🔁 הדפוס: פתיחה לסחר במחיר עולמי - חשבון עודפים (המילקי) — 1. שרטטו קו מחיר עולמי אופקי: ייצוא = הקו מעל מחיר המוצא (המחיר עולה); ייבוא = מתחתיו (המחיר יורד). 2. ייצוא: עודף יצרן גדל, עודף צרכן קטן והוצאות הצרכנים המקומיים גדלות; ייבוא: עודף צרכן גדל, עודף יצרן מקומי קטן. 3. תמיד: סך הרווחה החברתית גדלה - הצד המרוויח מרוויח יותר ממה שהצד השני מפסיד (משולש רווחי הסחר). 4. זעזוע ביקוש/היצע מקומי אחרי הפתיחה לא משנה את המחיר (נעוץ במחיר העולמי) - משתנה רק חלוקת הכמות בין צריכה מקומית לסחר, וצד השוק שלא זז נשאר ללא שינוי.
הניחו שוק תחרותי. ביקוש והיצע מצרפיים רגילים. כעת, הממשלה החליטה להטיל על היצרנים מס חד פעמי (מס גולגולת שנתי) בסך 10 מליון ש"ח. כתוצאה מכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
מס גולגולת לא משנה MC ולכן בטווח הקצר אין שינוי; בטווח הארוך הרווח נעשה שלילי ותיתכן יציאת יצרנים.
🔁 הדפוס: טווח ארוך עם כניסה חופשית - רווח אפס ו-min AC — 1. בטווח ארוך עם כניסה חופשית: מחיר = מינימום AC ורווח כל פירמה (וכל הענף) = 0, בלי קשר לצורת הביקוש. 2. מצאו את q של הפירמה: גזרו AC=TC/q והשוו ל-0, או פתרו MC=AC. 3. המחיר = AC בנקודה זו. 4. כמות ענפית מהביקוש במחיר הזה; מספר פירמות = Q ענפית חלקי q לפירמה (או הפוך: מהמספר הנתון גוזרים את הוצאות הצרכנים). 5. מס קבוע (גולגולת) לא משנה MC: בטווח קצר אין שום שינוי, בטווח ארוך הרווח נעשה שלילי ותיתכן יציאת יצרנים.
הניחו ענף בתנאי תחרות משוכללת. עקומת ההיצע רגילה אך עקומת הביקוש לא בהכרח רגילה. כעת, הממשלה מעניקה סובסידיה בגודל קבוע לכל יחידה מיוצרת. בהתאם לכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
כשהביקוש גמיש לחלוטין המחיר נעול ועודף הצרכן נשאר 0, כלומר ללא שינוי גם אחרי הסובסידיה.
🔁 הדפוס: צד גמיש לחלוטין מקבע את המחיר וסופג אפס — 1. זהו מי העקומה האופקית: ביקוש אופקי — המחיר לצרכן קבוע ועודף הצרכן שווה 0 תמיד; היצע אופקי — המחיר נטו ליצרן קבוע ועודף היצרן שווה 0. 2. כל מס או סובסידיה נספגים במלואם על ידי הצד השני (הלא אופקי). 3. ההתערבות משנה רק את הכמות — חשבו אותה מהעקומה המשופעת במחיר החדש.
בענף השוקולד המריר הנמכר בשוק המקומי, ומיוצא לחו"ל במצב התחלתי. נתון שאין מיסוי על שוקולד מריר. הניחו כי הממשלה החליטה לעודד ייצור ומסבסדת כל יחידה מיוצאת של שוקולד מריר. במקביל, נכנסו לשוק המקומי צרכנים רבים. השוק המקומי פועל בתנאי תחרות. כתוצאה מכך, מה יקרה בשווי משקל?
הסובסידיה ליחידה מיוצאת מעלה את המחיר האפקטיבי ליצרן ובמקביל נכנסו צרכנים — הייצור וכמות שווי המשקל גדלים.
🔁 הדפוס: התערבות בשוק פתוח במחיר עולמי קבוע — 1. קבעו את המחיר המקומי החדש בשוק שבו התערבו: מכס — המחיר עולה למחיר העולמי ועוד המכס; סובסידיית ייצוא s — המחיר המקומי עולה למחיר העולמי ועוד s (היצרן לא ימכור בארץ בפחות ממה שהוא מקבל בייצוא); סובסידיה ליצרנים בענף ייבוא — מחיר הצרכן נשאר המחיר העולמי והיצרן מקבל אותו ועוד s. 2. מהמחיר החדש גזרו כמויות: ייצור לפי ההיצע המקומי, צריכה לפי הביקוש המקומי, וההפרש הוא הייבוא/הייצוא. 3. אם יש מוצר קשור שנסחר בחו"ל — מחירו נעול במחיר העולמי ולא זז לעולם; רק כמות הסחר שלו משתנה לפי תזוזת הביקוש (תחליפי: ביקוש עולה כשהמוצר השני התייקר; משלים: להפך).
משק סגור נמצא במצב מוצא בשיווי משקל בתעסוקה מלאה. כעת, הממשלה מגדילה את הצריכה הציבורית ומממנת זאת על ידי הלוואה מהבנק המרכזי. ידוע כי בשיווי המשקל החדש כמות הכסף הנומינלית במשק גדלה ב-5% והציבור מחזיק בידיו באותה כמות מזומנים. לפי המודל המשולב, מה יקרה לרמת המחירים בשווי המשקל החדש?
תעסוקה מלאה + G עולה: בעליית P של 5% בדיוק LM חוזרת אך IS ימינה => נותר עודף ביקוש => P עולה ביותר מ-5%.
🔁 הדפוס: כמות הכסף גדלה ב-X אחוז — בכמה יעלו המחירים — 1) בדקו מצב מוצא: באבטלה ההתרחבות יכולה להיספג כולה בעליית תוצר => 'ייתכן שהמחירים לא ישתנו כלל'. 2) בתעסוקה מלאה הריצו מבחן 'בדיוק X%': אם P עלה בדיוק ב-X% אז M/P חזר למקור ו-LM חזרה למקומה. 3) בדקו את IS: זזה ימינה (G עלה) => עדיין עודף ביקוש => P עולה ביותר מ-X%; זזה שמאלה (G ירד) => P עולה בפחות מ-X% (אם בכלל נוצר עודף ביקושים); לא זזה => בדיוק X%.
במשק נתון מתקיים: C = 200 + 0.75Yd ; G = 625 ; T = 500 ; I = 600 - 10r ; L(Y,r) = 500 + Y - 60r. כמות הכסף הנומינלית היא 2000. רמת המחירים במצב המוצא היא 1. הניחו שהציבור לא משנה את כמות המזומנים בידיו. ידוע שבמצב המוצא המתואר לעיל, תוצר שיווי משקל שווה לתוצר תעסוקה מלאה של המשק (מבלי שהתרחשו עליות מחירים). כעת, ידוע כי הממשלה לוקחת מהבנק המרכזי הלוואה בשווי של 100 ₪. כתוצאה מכך ולפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בשווי משקל (ביחס למצב המוצא)?
הלוואה מהבנק המרכזי: אם הכסף מוצא (G עולה) — r והמחירים עולים (ג); אם רק M גדל — P עולה עד ש-Y ו-r חוזרים למקור (ד); שתי הקריאות התקבלו רשמית.
🔁 הדפוס: המערכת המספרית עם זעזוע של 100 שח בתעסוקה מלאה — 1) אל תפתרו את המערכת — הנתון 'תעסוקה מלאה' קובע ש-Y הסופי נשאר Yf בכל הרחבת ביקוש. 2) זהו את סוג הזעזוע: מוניטרי טהור (הדפסה/קניית אגח) => P עולה עד ש-M/P חוזר למקור => r, Y וההשקעות ללא שינוי. 3) פיסקלי (G עולה, גם אם ממומן בכסף) => IS ימינה => בשיווי המשקל P עולה ו-r עולה, Y ללא שינוי.
עקומת הביקוש העומדת בפני פירמה מונופוליסטית היא: P(Q)=100-Q. הניחו שהעלות השולית לינארית ורגילה (עולה). ידוע שבשווי משקל המונופול מייצר 40 יחידות. לפיכך, מה ניתן להסיק לגבי תחום גמישות הביקוש (ביחס למחיר) בשווי משקל בנקודה שבה המונופול מייצר?
ב-Q=40 מתקיים P=60, ולכן E=60/40=1.5>1 - תחום גמיש, כנדרש ממונופול עם MR>0.
🔁 הדפוס: מונופול מייצר תמיד בתחום הגמיש — 1. זכרו: MR = P(1-1/E), ומונופול מייצר היכן ש-MR=MC>0, ולכן בהכרח E>1 בנקודת הייצור. 2. אם שואלים מהי הגמישות בנקודת הייצור - התשובה "גמיש" (E>1) בלי שום חישוב, לכל MC עולה. 3. אם מחיר המונופול עולה (למשל מס ליחידה) - בתחום הגמיש ההוצאה P·Q יורדת בהכרח. 4. אם ההוצאה הכוללת קבועה K (גמישות יחידתית, MR=0) - הפדיון לא תלוי בכמות, ולכן ממקסמים רווח על ידי מזעור עלויות: מייצרים את הכמות החיובית הקטנה ביותר.
משק סגור נמצא בשווי משקל במצב של אבטלה. כעת, בעקבות קמפיין תקשורתי נלהב לעידוד החיסכון, הציבור הגדיל את היקף החסכונות הפרטיים שבידיו. לפיכך ועל פי מודל קיינס הפשוט, מה יקרה בשווי משקל?
הגדלת הנטייה לחסוך מקטינה את הביקוש המצרפי → התוצר יורד → האבטלה גדלה.
🔁 הדפוס: פרדוקס החיסכון (קמפיין לשינוי טעמי חיסכון) — 1) תרגם את שינוי הטעמים לתזוזת פונקציית הצריכה: רצון לחסוך יותר → C יורד בכל רמת הכנסה (ולהפך). 2) הביקוש המצרפי זז → התוצר זז באותו כיוון דרך המכפיל (חיסכון גדל → תוצר יורד → אבטלה גדלה). 3) חיסכון בפועל בשווי משקל שווה תמיד ל-I: אם ההשקעה אקסוגנית — סך החיסכון לא משתנה (זה הפרדוקס); אם I עולה בתוצר — החיסכון נע עם התוצר. 4) ענה על הגודל שנשאל (אבטלה/צריכה/חיסכון), לא על הרצון לחסוך.
שני מוצרים X ו-Y פועלים בשווקים תחרותיים, והקשר בין המוצרים הוא משלים. הניחו ביקוש והיצע לינאריים רגילים. הניחו כי X הוא מוצר נחות ו-Y הוא מוצר נורמלי. כעת ידוע כי חל שיפור טכנולוגי בייצור X ובמקביל הכנסת הצרכנים בענף X עלתה. לפיכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
היצע X ימינה (טכנולוגיה) וביקוש X שמאלה (נחות + הכנסה עלתה) - שניהם מורידים את מחיר X; משלים = ביקוש Y גדל והרווחה בענף Y עולה.
🔁 הדפוס: זעזוע בענף אחד - גלישה צולבת למוצר משלים/תחליפי — 1. קבעו מה קרה למחיר המוצר שספג את הזעזוע: שיפור טכנולוגי/הוזלת תשומות = היצע ימינה = מחיר יורד; שני זעזועים באותו ענף - ודאו שהמחיר זז לכיוון ודאי. 2. תרגמו לביקוש של המוצר השני: משלים - ביקוש זז הפוך לכיוון המחיר; תחליפי - זז באותו כיוון. 3. הזיזו את הביקוש בענף השני לאורך היצע וקראו מחיר, עודפים ורווחה (ביקוש גדל = הכל גדל). 4. בגרסה ההפוכה: תזוזת ההיצע לבדה הייתה משנה את המחיר, ולכן 'מחיר לא השתנה' פירושו שהביקוש זז בכיוון מקזז - גזרו מכך אם המוצרים תחליפיים או משלימים.
בעקבות גל קור קיצוני, ידוע כי ענף החצילים נפגע (היצע החצילים קטן) וידוע שגמישות הביקוש לחצילים גדולה מיחידתית. ידוע כי פלפל הוא מוצר תחליפי לחציל וידוע כי יבול הפלפלים לא נפגע. בהתאם לכך, היצרנים בכל ענף דורשים פיצוי מהממשלה בשל ירידה בפדיונם. לפיכך, עבור איזה ענף מבין השניים מוצדקת התביעה לפיצוי?
בחצילים הגמישות גדולה מ-1 ולכן עליית המחיר מקטינה את הפדיון — הפיצוי מוצדק; בפלפלים הביקוש גדל ומחיר וכמות עולים — הפדיון עלה ואין הצדקה.
🔁 הדפוס: פגיעה בהיצע או מס — כיוון ההוצאות לפי גמישות — 1. הפגיעה/המס מזיזים את ההיצע שמאלה — המחיר עולה והכמות יורדת. 2. כלל הגמישות: גמישות קטנה מ-1 — עליית המחיר מגדילה את ההוצאה (=הפדיון); גדולה מ-1 — מקטינה; שווה 1 — ללא שינוי. 3. בביקוש לינארי P=a-bQ חשבו את האזור: מעל מחצית המחיר המקסימלי (P גדול מ-a/2) הביקוש גמיש, מתחת — קשיח. 4. למוצר תחליפי שלא נפגע: הביקוש אליו עולה, מחיר וכמות עולים יחד, ולכן פדיונו גדל בהכרח בלי קשר לגמישות.
במשק הנמצא בשיווי משקל בתעסוקה מלאה, הממשלה מקפידה לשמור על תקציב מאוזן. ידוע שבמשק זה רק הצריכה הפרטית תלויה בהיקף הייצור, ההשקעה תלויה בריבית, והוצאות הממשלה קבועות. ידוע גם כי קיים מס קבוע בלבד. בעקבות הצלחת שימושים מסחריים רבים באינטליגנציה מלאכותית במדינה, המגזר הציבורי מגדיל את הוצאותיו בתחום החינוך והתרבות. לפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
C תלויה בתוצר בלבד ולכן G עולה מזיז ביקוש, אך בתעסוקה מלאה Y נשאר Yf => התוצר ללא שינוי (P ו-r עולים).
🔁 הדפוס: הרחבה בתקציב מאוזן בתעסוקה מלאה — 1) מכפיל התקציב המאוזן חיובי (שווה 1 עם מס קבוע), ואם C תלויה בתוצר ולא בהכנסה הפנויה — העלאת המס כלל לא מקזזת => IS זזה ימינה בכל מקרה. 2) בתעסוקה מלאה Y לא יכול לגדול => עודף ביקוש => P עולה. 3) בשיווי המשקל Y=Yf והריבית עולה (נקבעת מ-IS החדשה בגובה Yf), גם אם במקביל הוגדלה כמות הכסף.
משק נמצא במצב מוצא באבטלה. עקב המצב הכלכלי הקשה הציבור מחליט לשנות את הרגליו וכעת מעוניין להחזיק בידיו פחות מזומנים בכל רמת תוצר. הניחו שאין עירוי חיצוני. ידוע כי ההשקעות תלויות בריבית בלבד, והצריכה הפרטית תלויה בהכנסה הפנויה בלבד. הוצאות הממשלה תמיד קבועות. כתוצאה מכך ולפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון במצב שיווי משקל חדש (ביחס למצב מוצא)?
מזומן עובר לפיקדונות => M גדל במכפיל => LM ימינה באבטלה => התוצר עולה והריבית יורדת.
🔁 הדפוס: שינוי הרגלי מזומן — עירוי פנימי — 1) מזומן שעובר לפיקדונות מוכפל במכפיל הכסף => M גדל (עירוי פנימי חיובי); משיכת פיקדונות למזומן => M קטן. 2) LM זזה בהתאם (ימינה כש-M גדל). 3) באבטלה: M גדל => Y עולה ו-r יורדת, מחירים ללא שינוי; M קטן => Y יורד ו-P לא יורד (קשיחות מחירים כלפי מטה).
הניחו מודל משולב ISLM. הניחו משק סגור כך שבמצב מוצא קיים שיווי משקל בתעסוקה מלאה. הצריכה הפרטית תלויה בתוצר בלבד, והביקוש להשקעות תלוי בריבית בלבד. פונקצית המס מורכבת ממסים קבועים בלבד. לפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בהתכנסות המשק לשווי משקל?
C תלויה בתוצר בלבד ולכן העברות לא מזיזות את הביקוש והתוצר לא משתנה; מימון הגירעון במלווה מהציבור מעלה את הריבית, ושאר הסעיפים נפסלים בבירור.
🔁 הדפוס: שינוי מסים/העברות — במה תלויה הצריכה — 1) בדקו במה תלויה C: בהכנסה הפנויה => מס יורד/העברות עולות מזיזים IS ימינה; בתוצר בלבד => IS לא זזה והתוצר לא משתנה. 2) אם IS זזה ימינה באבטלה: Y ו-r עולים בהכרח, מחירים עולים רק אם נוצר עודף ביקושים. 3) אם IS זזה ימינה בתעסוקה מלאה: Y ללא שינוי, P ו-r עולים. 4) גם כש-IS לא זזה: מימון הגירעון (העברות/הורדת מס) במלווה מהציבור מגדיל את היצע האגח ומעלה את הריבית — התוצר נשאר ללא שינוי.
הביקוש למוצר X הנסחר בתנאי תחרות משוכללת מאופיין ע"י גמישות יחידתית ביחס למחיר. במצב המוצא מוטל על המוצר מס בגובה T ₪ על כל יחידה מיוצרת. כעת, הממשלה החליטה להכפיל את גובה המס המוטל לכל יחידה מיוצרת ממוצר X. הניחו כי גם לאחר הכפלת גובה המס, ליצרנים יש רווח חיובי ומספר היצרנים לא משתנה. כתוצאה מכך, מה יקרה בשווי משקל?
מ-P·Q=k הכמות Q=k/P; המחיר לצרכן עולה בפחות מכפליים (תוספת המס T קטנה מהמחיר), לכן Q יורד בפחות ממחצית ותקבולי המס 2T·Q גדלים.
🔁 הדפוס: גמישות יחידתית — הוצאות הצרכנים קבועות (P·Q=k) — 1. כתבו מיד: על ביקוש גמיש יחידתי מתקיים P·Q=k, ולכן הוצאות הצרכנים אינן משתנות לעולם, לכל התערבות. 2. סמנו כנכונה כל אופציה שאומרת "הוצאות הצרכנים ללא שינוי" ופסלו כל אופציה שטוענת שהן משתנות. 3. לגדלים אחרים (תקבולי ממשלה, מחיר לצרכן, עלות תקציבית): קבעו את הכמות החדשה מצד ההיצע/ההתערבות וחלצו את המחיר מ-P=k/Q. 4. זכרו: פדיון היצרנים אינו שווה להוצאות הצרכנים כשיש מס/מכס — הפדיון כן משתנה גם כשההוצאות קבועות.
בשוק תחרותי למוצר X ידוע כי הכנסת הצרכנים עלתה. (הניחו עקומות ביקוש/היצע רגילות). לפיכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
מוצר נחות + עליית הכנסה = ביקוש שמאלה, מחיר וכמות יורדים, ולכן הרווחה החברתית קטנה.
🔁 הדפוס: שינוי הכנסת הצרכנים - תזוזת ביקוש ורווחה — 1. קבעו כיוון תזוזת הביקוש: נורמלי + הכנסה עולה = ביקוש ימינה; נחות + הכנסה עולה = ביקוש שמאלה (ובירידת הכנסה - הפוך). 2. הזיזו רק את הביקוש לאורך היצע רגיל: ביקוש ימינה = מחיר וכמות עולים; שמאלה = יורדים. 3. רווחה: ביקוש גדל = עודף צרכן + עודף יצרן גדלים = הרווחה עולה; ביקוש קטן = הרווחה קטנה. 4. אם יש גם זעזוע היצע במקביל - הרכיבו: כשהשניים דוחפים את המחיר לאותו כיוון המחיר ודאי, הכמות עשויה להיות דו-משמעית. 5. בשאלת 'הביקוש הוכפל': ההכפלה אופקית בכל מחיר, אבל לאורך היצע עולה המחיר עולה, ולכן הכמות גדלה בפחות מפי 2.
ידוע כי הביקוש לדירות מגורים קשיח לחלוטין, וההיצע רגיל. כעת, החליטה הממשלה לקבוע מחיר מקסימום ובמקביל לסבסד את הייצור. הניחו שמחיר המקסימום הוא מחיר שווי המשקל החדש. בהתאם לכך, מה יקרה בשיווי המשקל החדש?
ביקוש קשיח לחלוטין: הכמות המבוקשת אינה תלויה במחיר, ולכן כמות שווי המשקל לא השתנתה.
🔁 הדפוס: הבטחת מחיר כשהביקוש קשיח לחלוטין — 1. ציירו ביקוש אנכי בכמות Q0. 2. גרסת סובסידיה למחיר מקסימום: הכמות נשארת Q0 (הביקוש האנכי קובע), ולכן המחיר הסופי שהיצרן מקבל שווה למחיר המקורי P* — עודף היצרן ופדיונו ללא שינוי; הצרכן משלם את מחיר המקסימום הנמוך, ולכן הוצאותיו קטנות; ההפרש כולו סובסידיה. 3. גרסת מחיר מינימום בקניית עודפים: היצרנים רואים P_min ומייצרים לפי ההיצע — הכמות המיוצרת גדלה; הצרכנים קונים רק Q0 והממשלה קונה את היתר. 4. בדקו כל אופציה מול שני העוגנים: כמות (Q0 או לפי היצע) ומחיר יצרן (P* או P_min).
במצב המוצא משק סגור נמצא בשיווי משקל בתעסוקה מלאה. הנטייה השולית לצרוך היא 0.25. במשק זה אין מיסים כלל, והוצאות הממשלה תמיד קבועות ולא תלויות בתוצר. ידוע כי ההשקעות תלויות בריבית בלבד, והצריכה הפרטית תלויה בהכנסה הפנויה בלבד. בהתאם למודל ISLM, כיצד תשפיע עלייה בהוצאות הממשלה הממומנת על ידי מלווה מהציבור?
G עולה במלווה מהציבור => החיסכון הציבורי T-G יורד (כאן T=0); M לא משתנה אך בתעסוקה מלאה P עולה => M/P קטן.
🔁 הדפוס: זיהוי מקור המימון — כסף נומינלי, ריאלי וחיסכון ציבורי — 1) קבעו את הנומינלי: רק מעורבות הבנק המרכזי (הלוואה לממשלה, הדפסה, קניית אגח) משנה את M; מלווה מהציבור לא משנה את M כלל. 2) קבעו מחירים לפי מצב התעסוקה: אבטלה או 'אין עודף ביקושים' => P קבוע; תעסוקה מלאה + הרחבת ביקוש => P עולה. 3) חשבו ריאלי: M/P לפי שני הצעדים הקודמים (בתעסוקה מלאה עם IS ימינה r עולה => ביקוש לכסף קטן => הריאלית בהכרח קטנה). 4) חיסכון ציבורי = T - G: הגדלת G או הקטנת T מקטינה אותו (מגדילה גירעון).
לפי תורת הצרכן, מי מהבאים נכון כאשר עקומת הביקוש עולה משמאל לימין?
ביקוש עולה משמאל לימין ייתכן אצל גיפן אך גם אצל מוצר יוקרה, ולכן גיפן אפשרי ולא הכרחי.
🔁 הדפוס: שאלת טענות: גיאומטריית עלויות וגיפן — 1. עברו טענה-טענה ופסלו לפי כללים קבועים, לא לפי אינטואיציה. 2. כלל גיפן: מוצר נחות שבו השפעת ההכנסה גדולה (ממש) מהשפעת התחלופה; רק אצלו הביקוש עולה משמאל לימין, אבל ביקוש עולה ייתכן גם ממוצר יוקרה - לכן "ייתכן גיפן" ולא "בהכרח". 3. כלל MC מול ממוצעת: כאשר MC מתחת לעקומה ממוצעת (AC או AVC) היא יורדת, וכאשר MC מעליה היא עולה; MC=AC במינימום AC = נקודת האיזון שבה הרווח הכולל 0. מ-MC>ATC נובע גם MC>AVC (כי ATC>AVC), ולכן AVC עולה - ו-AVC עולה שקולה לתפוקה ממוצעת יורדת (AVC=w/AP). 4. פסלו אוטומטית ניסוחים גורפים ("תמיד", "בהכרח") על התערבות ממשלתית או על עודפים אינסופיים.
במשק מסוים מתקיימים הבאים: צריכה פרטית: C=500+0.8Yd, הוצאות ממשלה: G=100, השקעות: I=200. הניחו כי קיימים מסים קבועים בלבד, ובמצב המוצא נתון שאין חסכון ציבורי (ממשלתי). ידוע כי במשק זה תוצר שווי המשקל במצב המוצא שווה לתוצר התעסוקה המלאה. כעת, ידוע כי הממשלה מגדילה את הוצאותיה תוך הפעלת מדיניות תקציב מאוזן. לפי מודל קיינס הפשוט מי מהבאים נכון בשווי המשקל החדש?
מצב המוצא בתעסוקה מלאה — התוצר לא יכול לעלות ונשאר Yf; dT=dG ולכן Sg=T-G נשאר 0 ללא שינוי.
🔁 הדפוס: הגדלת צריכה ציבורית במודל קיינס הפשוט (תקציב מאוזן מול גירעון) — 1) זהה את המימון: תקציב מאוזן (dT=dG) → מכפיל 1, dY=dG; מימון בגירעון/מלווה ללא שינוי מסים → dY=dG/(1-mpc). 2) בדוק תקרה: אם המשק כבר בתעסוקה מלאה — התוצר לא עולה מעל Yf ונוצר עודף ביקושים (פער אינפלציוני). 3) חיסכון כולל: בשווי משקל S=I; אם ההשקעות אקסוגניות — סך החיסכון במשק לעולם לא משתנה. 4) חיסכון ציבורי: Sg=T-G — בתקציב מאוזן ללא שינוי, במימון גירעוני קטן. 5) צריכה פרטית: dC=mpc*(dY-dT) — בתקציב מאוזן dY=dT ולכן C ללא שינוי.
במשק תחרותי קיימים שני מוצרים משלימים X ו-Y, הניחו ביקוש והיצע מקומי רגיל. כעת, ידוע כי ענף X נפתח לייבוא (היצע חו״ל גמיש לחלוטין). הניחו כי ענף Y סגור לסחר חוץ. בהתאם לכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
ייבוא מוזיל את X ומגדיל רווחה בענף X; X זול מגדיל ביקוש למשלים Y, וגידול ביקוש בענף סגור מגדיל את הרווחה גם ב-Y.
🔁 הדפוס: פתיחת ענף לסחר והשפעה על מוצר קשור סגור — 1. בענף שנפתח: ייצוא = המחיר עולה למחיר העולמי; ייבוא = המחיר יורד למחיר העולמי. הרווחה בענף הנפתח תמיד גדלה (רווחי סחר). 2. תרגמו את שינוי המחיר לביקוש בענף הסגור: מחיר ירד - משלים = ביקוש עולה, תחליפי = ביקוש יורד; מחיר עלה - הפוך. 3. בענף הסגור הזיזו ביקוש לאורך היצע: ביקוש עולה = מחיר, כמות, פדיון, עודף יצרן והרווחה כולם עולים. 4. בדקו את המסיח מול שני הענפים יחד.
ענף המילקי (מעדן חלב) פועל בתנאי תחרות משוכללת ומחיר השוק המקומי הוא 5 ₪ ליחידה. כעת, ידוע שענף המילקי נפתח לייצוא (כלומר מתקיים ייצוא בשווי משקל). הניחו ביקוש/היצע מקומי רגיל, וביקוש חו"ל גמיש לחלוטין. בהתאם לכך, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
ייצוא מעלה את המחיר: עודף היצרן גדל וסך הרווחה גדלה (רווחי סחר), שאר המסיחים טוענים 'ללא שינוי'.
🔁 הדפוס: פתיחה לסחר במחיר עולמי - חשבון עודפים (המילקי) — 1. שרטטו קו מחיר עולמי אופקי: ייצוא = הקו מעל מחיר המוצא (המחיר עולה); ייבוא = מתחתיו (המחיר יורד). 2. ייצוא: עודף יצרן גדל, עודף צרכן קטן והוצאות הצרכנים המקומיים גדלות; ייבוא: עודף צרכן גדל, עודף יצרן מקומי קטן. 3. תמיד: סך הרווחה החברתית גדלה - הצד המרוויח מרוויח יותר ממה שהצד השני מפסיד (משולש רווחי הסחר). 4. זעזוע ביקוש/היצע מקומי אחרי הפתיחה לא משנה את המחיר (נעוץ במחיר העולמי) - משתנה רק חלוקת הכמות בין צריכה מקומית לסחר, וצד השוק שלא זז נשאר ללא שינוי.
נתון ענף תחרותי בטווח הזמן הארוך. הניחו שאין חסמי כניסה/יציאה של פירמות (יצרנים). מחיר נקודת האיזון של פירמה בודדת הפועלת בענף זה שווה ל-20. במחיר נקודת האיזון כל פירמה מוכנה לייצר 100 יחידות. הפירמות זהות זו לזו. הוצאתו של כל צרכן תמיד קבועה ושווה 100. בענף קיימים 5000 צרכנים זהים. לפיכך, מהו הרווח הכולל בענף בשווי משקל בטווח הארוך?
כניסה חופשית מורידה את המחיר לנקודת האיזון (20), שם רווח כל פירמה 0 ולכן הרווח הכולל בענף 0.
🔁 הדפוס: טווח ארוך עם כניסה חופשית - רווח אפס ו-min AC — 1. בטווח ארוך עם כניסה חופשית: מחיר = מינימום AC ורווח כל פירמה (וכל הענף) = 0, בלי קשר לצורת הביקוש. 2. מצאו את q של הפירמה: גזרו AC=TC/q והשוו ל-0, או פתרו MC=AC. 3. המחיר = AC בנקודה זו. 4. כמות ענפית מהביקוש במחיר הזה; מספר פירמות = Q ענפית חלקי q לפירמה (או הפוך: מהמספר הנתון גוזרים את הוצאות הצרכנים). 5. מס קבוע (גולגולת) לא משנה MC: בטווח קצר אין שום שינוי, בטווח ארוך הרווח נעשה שלילי ותיתכן יציאת יצרנים.
מוצר Q מיוצר ע"י גורם ייצור יחיד שתפוקתו השולית קבועה וחיובית ממש. הניחו ביקוש מצרפי רגיל למוצר Q. הניחו תנאי תחרות משוכללת. בתנאי תחרות משוכללת, מה מהבאים נכון?
תפוקה שולית קבועה פירושה היצע אופקי (MC קבוע), ולכן המס מגולגל במלואו אל הצרכנים.
🔁 הדפוס: צד גמיש לחלוטין מקבע את המחיר וסופג אפס — 1. זהו מי העקומה האופקית: ביקוש אופקי — המחיר לצרכן קבוע ועודף הצרכן שווה 0 תמיד; היצע אופקי — המחיר נטו ליצרן קבוע ועודף היצרן שווה 0. 2. כל מס או סובסידיה נספגים במלואם על ידי הצד השני (הלא אופקי). 3. ההתערבות משנה רק את הכמות — חשבו אותה מהעקומה המשופעת במחיר החדש.
בשוק פטריות הפורטובלו תמיד קיים ייבוא וייצור מקומי (רגיל). הניחו הביקוש לפטריות פורטובלו רגיל, והיצע חו"ל גמיש לחלוטין. מגדלי הפטריות בארץ טוענים שההפסדים בכל שנה מאלצים אותם לחסל את הענף. לפיכך, הממשלה החליטה להגדיל את רווחי מגדלי הפטריות המקומיים בארץ אך מבלי לגרום לעליית מחיר הפטריות לצרכן. מי מהבאים יאפשר לממשלה להשיג את מטרותיה?
סובסידיה ליצרנים המקומיים מעלה את מחירם האפקטיבי בעוד מחיר הצרכן נשאר נעול במחיר העולמי — הרווח גדל בלי ייקור לצרכן.
🔁 הדפוס: התערבות בשוק פתוח במחיר עולמי קבוע — 1. קבעו את המחיר המקומי החדש בשוק שבו התערבו: מכס — המחיר עולה למחיר העולמי ועוד המכס; סובסידיית ייצוא s — המחיר המקומי עולה למחיר העולמי ועוד s (היצרן לא ימכור בארץ בפחות ממה שהוא מקבל בייצוא); סובסידיה ליצרנים בענף ייבוא — מחיר הצרכן נשאר המחיר העולמי והיצרן מקבל אותו ועוד s. 2. מהמחיר החדש גזרו כמויות: ייצור לפי ההיצע המקומי, צריכה לפי הביקוש המקומי, וההפרש הוא הייבוא/הייצוא. 3. אם יש מוצר קשור שנסחר בחו"ל — מחירו נעול במחיר העולמי ולא זז לעולם; רק כמות הסחר שלו משתנה לפי תזוזת הביקוש (תחליפי: ביקוש עולה כשהמוצר השני התייקר; משלים: להפך).
משק סגור נמצא בשיווי משקל במצב מוצא בתנאי אבטלה. כעת, הממשלה מגדילה את הוצאותיה ומממנת זאת על ידי הלוואה מהבנק המרכזי. ידוע כי בשיווי המשקל החדש כמות הכסף הנומינלית במשק גדלה ב-20%, והציבור מחזיק בידיו באותה כמות מזומנים (כלומר אין עירוי פנימי). לפיכך, מה יקרה לרמת המחירים בשווי המשקל החדש (ביחס למצב מוצא)?
מצב המוצא אבטלה: ההתרחבות יכולה להיספג בעליית תוצר בלבד, ולכן ייתכן שהמחירים לא ישתנו כלל.
🔁 הדפוס: כמות הכסף גדלה ב-X אחוז — בכמה יעלו המחירים — 1) בדקו מצב מוצא: באבטלה ההתרחבות יכולה להיספג כולה בעליית תוצר => 'ייתכן שהמחירים לא ישתנו כלל'. 2) בתעסוקה מלאה הריצו מבחן 'בדיוק X%': אם P עלה בדיוק ב-X% אז M/P חזר למקור ו-LM חזרה למקומה. 3) בדקו את IS: זזה ימינה (G עלה) => עדיין עודף ביקוש => P עולה ביותר מ-X%; זזה שמאלה (G ירד) => P עולה בפחות מ-X% (אם בכלל נוצר עודף ביקושים); לא זזה => בדיוק X%.
במשק נתון מתקיים: C=200+0.75Yd ; G=625 ; T=500 ; I=600-10r ; L(Y,r)=500+Y-60r. כמות הכסף הנומינלית היא 2000. רמת המחירים במצב המוצא היא 1. הניחו שהציבור לא משנה את כמות המזומנים בידיו. ידוע שבמצב המוצא המתואר לעיל, תוצר שיווי משקל שווה לתוצר תעסוקה מלאה של המשק (מבלי שהתרחשו עליות מחירים). כעת, ידוע כי הבנק המרכזי מדפיס כסף בשווי של 100 ₪. כתוצאה מכך ולפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בשווי משקל (ביחס למצב המוצא)?
הדפסה טהורה בתעסוקה מלאה: P עולה עד שהכמות הריאלית חוזרת => התוצר והריבית ללא שינוי.
🔁 הדפוס: המערכת המספרית עם זעזוע של 100 שח בתעסוקה מלאה — 1) אל תפתרו את המערכת — הנתון 'תעסוקה מלאה' קובע ש-Y הסופי נשאר Yf בכל הרחבת ביקוש. 2) זהו את סוג הזעזוע: מוניטרי טהור (הדפסה/קניית אגח) => P עולה עד ש-M/P חוזר למקור => r, Y וההשקעות ללא שינוי. 3) פיסקלי (G עולה, גם אם ממומן בכסף) => IS ימינה => בשיווי המשקל P עולה ו-r עולה, Y ללא שינוי.
ידוע כי בשוק מסוים פועל מונופול. העלות השולית של המונופול MC=Q. הניחו שאין עלויות קבועות. הניחו ייצור של יחידות שלמות בלבד. כלל הצרכנים במשק זה תמיד מוציאים יחד סכום קבוע בשווי K (K>0). לפיכך, מי מהבאים הנכון ביותר על מנת להשיא את רווחיו של המונופול?
הפדיון קבוע K בכל כמות חיובית, ולכן ממקסמים רווח במזעור עלות - יחידה אחת בלבד; K>2 מבטיח שזה רווחי יותר מלא לייצר או לייצר יותר.
🔁 הדפוס: מונופול מייצר תמיד בתחום הגמיש — 1. זכרו: MR = P(1-1/E), ומונופול מייצר היכן ש-MR=MC>0, ולכן בהכרח E>1 בנקודת הייצור. 2. אם שואלים מהי הגמישות בנקודת הייצור - התשובה "גמיש" (E>1) בלי שום חישוב, לכל MC עולה. 3. אם מחיר המונופול עולה (למשל מס ליחידה) - בתחום הגמיש ההוצאה P·Q יורדת בהכרח. 4. אם ההוצאה הכוללת קבועה K (גמישות יחידתית, MR=0) - הפדיון לא תלוי בכמות, ולכן ממקסמים רווח על ידי מזעור עלויות: מייצרים את הכמות החיובית הקטנה ביותר.
משק סגור נמצא בשווי משקל במצב של אבטלה (קיים פער דיפלציוני). כעת, בעקבות קמפיין תקשורתי נלהב לעידוד החיסכון, הציבור הגדיל את היקף החסכונות הפרטיים שבידיו. לפיכך ועל פי מודל קיינס הפשוט, מה יקרה בשווי משקל?
רצון לחסוך יותר → C יורד בכל רמת הכנסה → התוצר יורד במכפיל → היקף האבטלה גדל.
🔁 הדפוס: פרדוקס החיסכון (קמפיין לשינוי טעמי חיסכון) — 1) תרגם את שינוי הטעמים לתזוזת פונקציית הצריכה: רצון לחסוך יותר → C יורד בכל רמת הכנסה (ולהפך). 2) הביקוש המצרפי זז → התוצר זז באותו כיוון דרך המכפיל (חיסכון גדל → תוצר יורד → אבטלה גדלה). 3) חיסכון בפועל בשווי משקל שווה תמיד ל-I: אם ההשקעה אקסוגנית — סך החיסכון לא משתנה (זה הפרדוקס); אם I עולה בתוצר — החיסכון נע עם התוצר. 4) ענה על הגודל שנשאל (אבטלה/צריכה/חיסכון), לא על הרצון לחסוך.
שני מוצרים X ו-Y פועלים בשווקים תחרותיים. הניחו ביקוש והיצע לינאריים רגילים. כעת ידוע כי חל שיפור טכנולוגי בייצור X ובמקביל עלויות הייצור בענף Y עלו. אם ידוע כי לאחר השינויים הנ״ל מחיר מוצר Y לא השתנה, מי מהבאים נכון?
עליית עלויות Y (היצע שמאלה) הייתה מעלה את מחירו; המחיר לא השתנה ולכן ביקוש Y ירד - ירידת מחיר X הקטינה ביקוש ל-Y, כלומר תחליפיים.
🔁 הדפוס: זעזוע בענף אחד - גלישה צולבת למוצר משלים/תחליפי — 1. קבעו מה קרה למחיר המוצר שספג את הזעזוע: שיפור טכנולוגי/הוזלת תשומות = היצע ימינה = מחיר יורד; שני זעזועים באותו ענף - ודאו שהמחיר זז לכיוון ודאי. 2. תרגמו לביקוש של המוצר השני: משלים - ביקוש זז הפוך לכיוון המחיר; תחליפי - זז באותו כיוון. 3. הזיזו את הביקוש בענף השני לאורך היצע וקראו מחיר, עודפים ורווחה (ביקוש גדל = הכל גדל). 4. בגרסה ההפוכה: תזוזת ההיצע לבדה הייתה משנה את המחיר, ולכן 'מחיר לא השתנה' פירושו שהביקוש זז בכיוון מקזז - גזרו מכך אם המוצרים תחליפיים או משלימים.
מוצר X הינו מוצר חקלאי. הניחו ביקוש והיצע מצרפיים רגילים. ידוע כי בשל גל חום קיצוני נפגעו היבולים. כתוצאה מכך מה יקרה בשווי משקל?
היצע קטן — המחיר עולה; ההוצאה P·Q גדלה רק כשהביקוש קשיח בתחום הרלוונטי, כלומר גמישות קטנה מ-1.
🔁 הדפוס: פגיעה בהיצע או מס — כיוון ההוצאות לפי גמישות — 1. הפגיעה/המס מזיזים את ההיצע שמאלה — המחיר עולה והכמות יורדת. 2. כלל הגמישות: גמישות קטנה מ-1 — עליית המחיר מגדילה את ההוצאה (=הפדיון); גדולה מ-1 — מקטינה; שווה 1 — ללא שינוי. 3. בביקוש לינארי P=a-bQ חשבו את האזור: מעל מחצית המחיר המקסימלי (P גדול מ-a/2) הביקוש גמיש, מתחת — קשיח. 4. למוצר תחליפי שלא נפגע: הביקוש אליו עולה, מחיר וכמות עולים יחד, ולכן פדיונו גדל בהכרח בלי קשר לגמישות.
במשק סגור הנמצא בשיווי משקל בתעסוקה מלאה. ידוע שבמשק זה הצריכה הפרטית תלויה בהכנסה הפנויה, ההשקעה תלויה בריבית, והוצאות הממשלה קבועות ולא תלויות בתוצר. ידוע גם כי קיים מס קבוע (לא תלוי בתוצר). כעת, הממשלה מבצעת הרחבה פיסקלית ע״י הגדלת הוצאותיה ושמירה על תקציב מאוזן. לפי המודל המשולב, מי מהבאים נכון בשווי משקל?
מכפיל תקציב מאוזן חיובי => עודף ביקוש בתעסוקה מלאה => המחירים והריבית עולים.
🔁 הדפוס: הרחבה בתקציב מאוזן בתעסוקה מלאה — 1) מכפיל התקציב המאוזן חיובי (שווה 1 עם מס קבוע), ואם C תלויה בתוצר ולא בהכנסה הפנויה — העלאת המס כלל לא מקזזת => IS זזה ימינה בכל מקרה. 2) בתעסוקה מלאה Y לא יכול לגדול => עודף ביקוש => P עולה. 3) בשיווי המשקל Y=Yf והריבית עולה (נקבעת מ-IS החדשה בגובה Yf), גם אם במקביל הוגדלה כמות הכסף.
במשק נתון מתקיים (הניחו משק סגור): C = 500 + 0.6Yd ; G = 300 ; T = 0 ; I = 400 − 52r ; L^D(Y,r) = 300 + Y − 20r. בסיס הכסף הינו 600 ₪, יחס הרזרבה הוא 1/5, והציבור תמיד מעוניין להחזיק בידיו מזומנים בסך 300 ₪. רמת המחירים במצב המוצא הינה 100. ידוע שתוצר תעסוקה מלאה הוא 15000000000000000 ₪ (אין טעות, זהו המספר). כעת, ידוע שחל עירוי פנימי שלילי בגובה 250 ₪. לפי המודל המשולב, מהי רמת המחירים בשווי המשקל?
עירוי פנימי שלילי של 250 מקטין את M (מ-1800 ל-800) => LM שמאלה, אך באבטלה עמוקה המחירים קשיחים כלפי מטה => P נשאר 100.
🔁 הדפוס: שינוי הרגלי מזומן — עירוי פנימי — 1) מזומן שעובר לפיקדונות מוכפל במכפיל הכסף => M גדל (עירוי פנימי חיובי); משיכת פיקדונות למזומן => M קטן. 2) LM זזה בהתאם (ימינה כש-M גדל). 3) באבטלה: M גדל => Y עולה ו-r יורדת, מחירים ללא שינוי; M קטן => Y יורד ו-P לא יורד (קשיחות מחירים כלפי מטה).
הניחו מודל משולב ובו משק סגור הנמצא במצב מוצא בשווי משקל באבטלה. הניחו עקומות לינאריות רגילות במודל המשולב. ידוע שבמשק זה הוצאות הממשלה קבועות, והמיסים קבועים. ידוע כי ההשקעות תלויות בריבית בלבד, והצריכה הפרטית תלויה בהכנסה הפנויה בלבד. הממשלה החליטה להוריד את המיסים במשק. לפיכך, מה יקרה בשווי משקל חדש ביחס לשווי משקל מקורי?
C תלויה בהכנסה הפנויה ובמוצא אבטלה: מס יורד => IS ימינה => הריבית והתוצר עולים בהכרח, ועליית מחירים רק אם נוצר עודף ביקושים.
🔁 הדפוס: שינוי מסים/העברות — במה תלויה הצריכה — 1) בדקו במה תלויה C: בהכנסה הפנויה => מס יורד/העברות עולות מזיזים IS ימינה; בתוצר בלבד => IS לא זזה והתוצר לא משתנה. 2) אם IS זזה ימינה באבטלה: Y ו-r עולים בהכרח, מחירים עולים רק אם נוצר עודף ביקושים. 3) אם IS זזה ימינה בתעסוקה מלאה: Y ללא שינוי, P ו-r עולים. 4) גם כש-IS לא זזה: מימון הגירעון (העברות/הורדת מס) במלווה מהציבור מגדיל את היצע האגח ומעלה את הריבית — התוצר נשאר ללא שינוי.
זיהוי: המילים "גמישות יחידתית" או E=1 או "הוצאה קבועה תמיד" בשאלה על מס, מכס, סובסידיה, מחיר מינימום או שכר מינימום.
מתכון: 1. כתבו מיד: על ביקוש גמיש יחידתי מתקיים P·Q=k, ולכן הוצאות הצרכנים אינן משתנות לעולם, לכל התערבות. 2. סמנו כנכונה כל אופציה שאומרת "הוצאות הצרכנים ללא שינוי" ופסלו כל אופציה שטוענת שהן משתנות. 3. לגדלים אחרים (תקבולי ממשלה, מחיר לצרכן, עלות תקציבית): קבעו את הכמות החדשה מצד ההיצע/ההתערבות וחלצו את המחיר מ-P=k/Q. 4. זכרו: פדיון היצרנים אינו שווה להוצאות הצרכנים כשיש מס/מכס — הפדיון כן משתנה גם כשההוצאות קבועות.
המלכודת: מסיחים שמעבירים את הקביעות לגודל הלא נכון: "פדיון היצרנים לא ישתנה" או "עודף היצרנים ללא שינוי בגלל הגמישות" — הגודל הקבוע היחיד הוא הוצאות הצרכנים.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳4 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳4 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳4 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳1 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳10 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳9 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳3
זיהוי: בסטם מופיע 'הכנסת הצרכנים עלתה/ירדה' יחד עם מוצר נורמלי/נחות/נייטרלי, ושואלים על מחיר, כמות, עודפים או רווחה חברתית.
מתכון: 1. קבעו כיוון תזוזת הביקוש: נורמלי + הכנסה עולה = ביקוש ימינה; נחות + הכנסה עולה = ביקוש שמאלה (ובירידת הכנסה - הפוך). 2. הזיזו רק את הביקוש לאורך היצע רגיל: ביקוש ימינה = מחיר וכמות עולים; שמאלה = יורדים. 3. רווחה: ביקוש גדל = עודף צרכן + עודף יצרן גדלים = הרווחה עולה; ביקוש קטן = הרווחה קטנה. 4. אם יש גם זעזוע היצע במקביל - הרכיבו: כשהשניים דוחפים את המחיר לאותו כיוון המחיר ודאי, הכמות עשויה להיות דו-משמעית. 5. בשאלת 'הביקוש הוכפל': ההכפלה אופקית בכל מחיר, אבל לאורך היצע עולה המחיר עולה, ולכן הכמות גדלה בפחות מפי 2.
המלכודת: מסיחים שמחליפים נורמלי בנחות, 'תלוי בגמישות הביקוש' ו'ללא שינוי' - כיוון שינוי הרווחה לא תלוי בגמישות, וגם במוצר נחות הרווחה משתנה (קטנה). בשאלת ההכפלה המסיח הוא 'בדיוק פי 2'.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳2 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳2 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳11 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳10 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳5 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳10
זיהוי: "הביקוש קשיח לחלוטין" יחד עם הממשלה שמבטיחה מחיר מקסימום/מינימום — בסובסידיה ליחידה או בקניית עודפים.
מתכון: 1. ציירו ביקוש אנכי בכמות Q0. 2. גרסת סובסידיה למחיר מקסימום: הכמות נשארת Q0 (הביקוש האנכי קובע), ולכן המחיר הסופי שהיצרן מקבל שווה למחיר המקורי P* — עודף היצרן ופדיונו ללא שינוי; הצרכן משלם את מחיר המקסימום הנמוך, ולכן הוצאותיו קטנות; ההפרש כולו סובסידיה. 3. גרסת מחיר מינימום בקניית עודפים: היצרנים רואים P_min ומייצרים לפי ההיצע — הכמות המיוצרת גדלה; הצרכנים קונים רק Q0 והממשלה קונה את היתר. 4. בדקו כל אופציה מול שני העוגנים: כמות (Q0 או לפי היצע) ומחיר יצרן (P* או P_min).
המלכודת: החלפה בין שני המנגנונים: "המחיר שיקבלו היצרנים יגדל" או "הכמות תגדל" בגרסת הסובסידיה — נכון רק בגרסת קניית העודפים, ולהפך.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳3 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳3 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳8 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳5 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳9 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳2
זיהוי: שאלה מילולית: הממשלה משנה הוצאות/מסים/העברות עם מקור מימון מפורש (מלווה מהציבור או הלוואה מהבנק המרכזי), ושואלים מה קורה לכמות הכסף הריאלית/הנומינלית או לחיסכון הציבורי.
מתכון: 1) קבעו את הנומינלי: רק מעורבות הבנק המרכזי (הלוואה לממשלה, הדפסה, קניית אגח) משנה את M; מלווה מהציבור לא משנה את M כלל. 2) קבעו מחירים לפי מצב התעסוקה: אבטלה או 'אין עודף ביקושים' => P קבוע; תעסוקה מלאה + הרחבת ביקוש => P עולה. 3) חשבו ריאלי: M/P לפי שני הצעדים הקודמים (בתעסוקה מלאה עם IS ימינה r עולה => ביקוש לכסף קטן => הריאלית בהכרח קטנה). 4) חיסכון ציבורי = T - G: הגדלת G או הקטנת T מקטינה אותו (מגדילה גירעון).
המלכודת: מסיחים שמצליבים נכון+שגוי (חיסכון נכון עם כסף ריאלי שגוי ולהפך), והמסיח 'תלוי בנטייה השולית לצרוך' — התשובה לעולם לא תלויה ב-mpc כאן.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳13 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳13 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳20 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳16 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳16 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳15
זיהוי: סטם כמעט בלי מספרים: "מי מהבאים נכון?" או רשימת טענות על MC/AC, נקודת איזון, מוצר גיפן והגדרות יסוד.
מתכון: 1. עברו טענה-טענה ופסלו לפי כללים קבועים, לא לפי אינטואיציה. 2. כלל גיפן: מוצר נחות שבו השפעת ההכנסה גדולה (ממש) מהשפעת התחלופה; רק אצלו הביקוש עולה משמאל לימין, אבל ביקוש עולה ייתכן גם ממוצר יוקרה - לכן "ייתכן גיפן" ולא "בהכרח". 3. כלל MC מול ממוצעת: כאשר MC מתחת לעקומה ממוצעת (AC או AVC) היא יורדת, וכאשר MC מעליה היא עולה; MC=AC במינימום AC = נקודת האיזון שבה הרווח הכולל 0. מ-MC>ATC נובע גם MC>AVC (כי ATC>AVC), ולכן AVC עולה - ו-AVC עולה שקולה לתפוקה ממוצעת יורדת (AVC=w/AP). 4. פסלו אוטומטית ניסוחים גורפים ("תמיד", "בהכרח") על התערבות ממשלתית או על עודפים אינסופיים.
המלכודת: היפוכי הגדרת גיפן (השפעת הכנסה "שווה"/"קטנה" מהתחלופה, או "מוצר יוקרה"), והיפוך כיוון MC-AC ("MC גדול מ-AC ולכן AC יורדת"). כמעט תמיד בדיוק טענה אחת שורדת.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳8 · חורף תשפ״ה א׳ ש׳10 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳7 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳7 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳8 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳9
זיהוי: משק סגור באבטלה (או בתעסוקה מלאה), הממשלה מגדילה G — עם תקציב מאוזן או במימון מלווה/גירעון — ושואלים מה יקרה לתוצר, לחיסכון (הכולל/הציבורי) או לצריכה הפרטית.
מתכון: 1) זהה את המימון: תקציב מאוזן (dT=dG) → מכפיל 1, dY=dG; מימון בגירעון/מלווה ללא שינוי מסים → dY=dG/(1-mpc). 2) בדוק תקרה: אם המשק כבר בתעסוקה מלאה — התוצר לא עולה מעל Yf ונוצר עודף ביקושים (פער אינפלציוני). 3) חיסכון כולל: בשווי משקל S=I; אם ההשקעות אקסוגניות — סך החיסכון במשק לעולם לא משתנה. 4) חיסכון ציבורי: Sg=T-G — בתקציב מאוזן ללא שינוי, במימון גירעוני קטן. 5) צריכה פרטית: dC=mpc*(dY-dT) — בתקציב מאוזן dY=dT ולכן C ללא שינוי.
המלכודת: מסיחים שטוענים שסך החיסכון או ההשקעות גדלים (בעוד S=I קבוע כשההשקעה אקסוגנית); מכפיל שגוי כמו dY=mpc*dG או ערך מספרי לא נכון למכפיל הרגיל; והתעלמות מתקרת התעסוקה המלאה כשמצב המוצא הוא Yf.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳20 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳20 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳19 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳18 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳20 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳15
זיהוי: שני מוצרים משלימים/תחליפיים, 'ענף X נפתח לייבוא/ייצוא' והענף השני נשאר סגור לסחר; שואלים על מחירים, פדיון ורווחה בשני הענפים.
מתכון: 1. בענף שנפתח: ייצוא = המחיר עולה למחיר העולמי; ייבוא = המחיר יורד למחיר העולמי. הרווחה בענף הנפתח תמיד גדלה (רווחי סחר). 2. תרגמו את שינוי המחיר לביקוש בענף הסגור: מחיר ירד - משלים = ביקוש עולה, תחליפי = ביקוש יורד; מחיר עלה - הפוך. 3. בענף הסגור הזיזו ביקוש לאורך היצע: ביקוש עולה = מחיר, כמות, פדיון, עודף יצרן והרווחה כולם עולים. 4. בדקו את המסיח מול שני הענפים יחד.
המלכודת: היפוך כיוון המחיר בפתיחה (ייצוא מעלה מחיר, לא מוריד), ומסיחים כמו 'עודף היצרנים לא ישתנה' או 'הרווחה בשוק השני תקטן' - כשהביקוש בענף הסגור גדל, כל העודפים בו גדלים.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳12 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳12 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳14 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳11 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳12
זיהוי: 'מחיר השוק 5 שח... הענף נפתח לייבוא/ייצוא' עם 'ביקוש/היצע חול גמיש לחלוטין'; שואלים מה קרה לעודף היצרן/הצרכן ולרווחה.
מתכון: 1. שרטטו קו מחיר עולמי אופקי: ייצוא = הקו מעל מחיר המוצא (המחיר עולה); ייבוא = מתחתיו (המחיר יורד). 2. ייצוא: עודף יצרן גדל, עודף צרכן קטן והוצאות הצרכנים המקומיים גדלות; ייבוא: עודף צרכן גדל, עודף יצרן מקומי קטן. 3. תמיד: סך הרווחה החברתית גדלה - הצד המרוויח מרוויח יותר ממה שהצד השני מפסיד (משולש רווחי הסחר). 4. זעזוע ביקוש/היצע מקומי אחרי הפתיחה לא משנה את המחיר (נעוץ במחיר העולמי) - משתנה רק חלוקת הכמות בין צריכה מקומית לסחר, וצד השוק שלא זז נשאר ללא שינוי.
המלכודת: המסיחים 'עודף היצרן ללא שינוי' ו'הרווחה ללא שינוי' אחרי פתיחה לסחר (הרווחה תמיד גדלה), ובמשק פתוח - הפיתוי לחשוב שתזוזת ביקוש מקומית משנה את המחיר.
חורף תשפ״ה ב׳ ש׳8 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳12 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳4 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳3 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳12
זיהוי: 'אין חסמי כניסה/יציאה', 'טווח ארוך', פונקציית TC מפורשת או 'מחיר נקודת האיזון'; שואלים על רווח, כמות לפירמה או פרמטר מספרי.
מתכון: 1. בטווח ארוך עם כניסה חופשית: מחיר = מינימום AC ורווח כל פירמה (וכל הענף) = 0, בלי קשר לצורת הביקוש. 2. מצאו את q של הפירמה: גזרו AC=TC/q והשוו ל-0, או פתרו MC=AC. 3. המחיר = AC בנקודה זו. 4. כמות ענפית מהביקוש במחיר הזה; מספר פירמות = Q ענפית חלקי q לפירמה (או הפוך: מהמספר הנתון גוזרים את הוצאות הצרכנים). 5. מס קבוע (גולגולת) לא משנה MC: בטווח קצר אין שום שינוי, בטווח ארוך הרווח נעשה שלילי ותיתכן יציאת יצרנים.
המלכודת: להסיק רווח חיובי מביקוש 'נדיב' (הוצאה קבועה של הצרכנים) - כניסה חופשית מוחקת כל רווח; בשאלות המספרים לבלבל בין מחיר, AC מינימלי וסך ההוצאה K; ובמס גולגולת - לחשוב שהמחיר עולה כבר בטווח הקצר.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳6 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳6 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳13 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳13 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳7
זיהוי: "ביקוש גמיש לחלוטין" / ביקוש נתון כמחיר קבוע (P=10) / "תפוקה שולית קבועה" (היצע אופקי), יחד עם מס או סובסידיה.
מתכון: 1. זהו מי העקומה האופקית: ביקוש אופקי — המחיר לצרכן קבוע ועודף הצרכן שווה 0 תמיד; היצע אופקי — המחיר נטו ליצרן קבוע ועודף היצרן שווה 0. 2. כל מס או סובסידיה נספגים במלואם על ידי הצד השני (הלא אופקי). 3. ההתערבות משנה רק את הכמות — חשבו אותה מהעקומה המשופעת במחיר החדש.
המלכודת: מסיחים שמציעים חלוקת נטל ("מחצית מגובה הסובסידיה") או שינוי בעודף של הצד האופקי — עודף הצד הגמיש לחלוטין הוא תמיד אפס וללא שינוי.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳1 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳5 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳1 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳1 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳10
זיהוי: "מיובא/מיוצא" עם "ביקוש/היצע חו"ל גמיש לחלוטין", והממשלה מטילה מכס או נותנת סובסידיה (לייצוא או ליצרנים מקומיים).
מתכון: 1. קבעו את המחיר המקומי החדש בשוק שבו התערבו: מכס — המחיר עולה למחיר העולמי ועוד המכס; סובסידיית ייצוא s — המחיר המקומי עולה למחיר העולמי ועוד s (היצרן לא ימכור בארץ בפחות ממה שהוא מקבל בייצוא); סובסידיה ליצרנים בענף ייבוא — מחיר הצרכן נשאר המחיר העולמי והיצרן מקבל אותו ועוד s. 2. מהמחיר החדש גזרו כמויות: ייצור לפי ההיצע המקומי, צריכה לפי הביקוש המקומי, וההפרש הוא הייבוא/הייצוא. 3. אם יש מוצר קשור שנסחר בחו"ל — מחירו נעול במחיר העולמי ולא זז לעולם; רק כמות הסחר שלו משתנה לפי תזוזת הביקוש (תחליפי: ביקוש עולה כשהמוצר השני התייקר; משלים: להפך).
המלכודת: "מחיר המוצר הקשור יעלה/ירד" — מחיר מוצר הנסחר במחיר עולמי קבוע לא זז לעולם; וכן "המחיר המקומי ללא שינוי" בסובסידיית ייצוא — הוא דווקא עולה.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳11 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳11 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳6 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳6 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳2
זיהוי: 'כמות הכסף הנומינלית גדלה ב-X%' + 'הציבור מחזיק באותה כמות מזומנים', ושואלים על רמת המחירים בשיווי המשקל החדש (יותר/פחות/בדיוק X%).
מתכון: 1) בדקו מצב מוצא: באבטלה ההתרחבות יכולה להיספג כולה בעליית תוצר => 'ייתכן שהמחירים לא ישתנו כלל'. 2) בתעסוקה מלאה הריצו מבחן 'בדיוק X%': אם P עלה בדיוק ב-X% אז M/P חזר למקור ו-LM חזרה למקומה. 3) בדקו את IS: זזה ימינה (G עלה) => עדיין עודף ביקוש => P עולה ביותר מ-X%; זזה שמאלה (G ירד) => P עולה בפחות מ-X% (אם בכלל נוצר עודף ביקושים); לא זזה => בדיוק X%.
המלכודת: המסיח הקבוע 'בדיוק X%' (תורת הכמות הנאיבית) — נכון רק כשה-IS לא זזה; ובגרסת האבטלה המסיח שהמחירים עולים בהכרח.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳17 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳15 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳15 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳18 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳13
זיהוי: מערכת משוואות מלאה (C, G, T, I, L) + הנתון 'תוצר שיווי המשקל שווה לתוצר תעסוקה מלאה' + פעולה של 100 שח (הלוואה מהבנק המרכזי / הדפסה / קניית אגח).
מתכון: 1) אל תפתרו את המערכת — הנתון 'תעסוקה מלאה' קובע ש-Y הסופי נשאר Yf בכל הרחבת ביקוש. 2) זהו את סוג הזעזוע: מוניטרי טהור (הדפסה/קניית אגח) => P עולה עד ש-M/P חוזר למקור => r, Y וההשקעות ללא שינוי. 3) פיסקלי (G עולה, גם אם ממומן בכסף) => IS ימינה => בשיווי המשקל P עולה ו-r עולה, Y ללא שינוי.
המלכודת: המסיח 'התוצר גדל' — בתעסוקה מלאה התוצר לעולם לא גדל; וכן 'הכמות הריאלית תגדל' — היא חוזרת למקור או קטנה.
אביב תשפ״ה א׳ ש׳18 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳19 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳14 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳19
זיהוי: מונופול + שאלה על גמישות הביקוש בנקודת הייצור, או שינוי מחיר (מס) ושאלה על הוצאות הצרכנים, או צרכנים שמוציאים תמיד סכום קבוע K.
מתכון: 1. זכרו: MR = P(1-1/E), ומונופול מייצר היכן ש-MR=MC>0, ולכן בהכרח E>1 בנקודת הייצור. 2. אם שואלים מהי הגמישות בנקודת הייצור - התשובה "גמיש" (E>1) בלי שום חישוב, לכל MC עולה. 3. אם מחיר המונופול עולה (למשל מס ליחידה) - בתחום הגמיש ההוצאה P·Q יורדת בהכרח. 4. אם ההוצאה הכוללת קבועה K (גמישות יחידתית, MR=0) - הפדיון לא תלוי בכמות, ולכן ממקסמים רווח על ידי מזעור עלויות: מייצרים את הכמות החיובית הקטנה ביותר.
המלכודת: מסיחי "קשיח"/"גמיש יחידתי" ו"אין מספיק נתונים" - הפרמטר החסר (שיפוע MC) לא נחוץ; וכן "ההוצאות יגדלו" מאינטואיציית מס שנכונה רק לביקוש קשיח.
אביב תשפ״ה א׳ ש׳1 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳5 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳4 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳8
זיהוי: משק סגור באבטלה + 'קמפיין' שגורם לציבור לרצות לחסוך יותר (או פחות) בכל רמת הכנסה פנויה — שואלים מה יקרה לתוצר, לאבטלה, לצריכה או לחיסכון בפועל.
מתכון: 1) תרגם את שינוי הטעמים לתזוזת פונקציית הצריכה: רצון לחסוך יותר → C יורד בכל רמת הכנסה (ולהפך). 2) הביקוש המצרפי זז → התוצר זז באותו כיוון דרך המכפיל (חיסכון גדל → תוצר יורד → אבטלה גדלה). 3) חיסכון בפועל בשווי משקל שווה תמיד ל-I: אם ההשקעה אקסוגנית — סך החיסכון לא משתנה (זה הפרדוקס); אם I עולה בתוצר — החיסכון נע עם התוצר. 4) ענה על הגודל שנשאל (אבטלה/צריכה/חיסכון), לא על הרצון לחסוך.
המלכודת: האינטואיציה 'רוצים לחסוך יותר → החיסכון גדל' — במודל הפשוט החיסכון בפועל מעוגן להשקעה; וכן מסיח שמצטט את 'פרדוקס החיסכון' בכיוון הפוך, או שמבטיח גידול בצריכה/בתוצר דווקא.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳15 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳15 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳17 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳18
זיהוי: שני מוצרים משלימים/תחליפיים ללא סחר, זעזוע (שיפור טכנולוגי, עלויות, הכנסה) באחד מהם - או הגרסה ההפוכה: 'מחיר Y לא השתנה' ושואלים מה הקשר בין המוצרים.
מתכון: 1. קבעו מה קרה למחיר המוצר שספג את הזעזוע: שיפור טכנולוגי/הוזלת תשומות = היצע ימינה = מחיר יורד; שני זעזועים באותו ענף - ודאו שהמחיר זז לכיוון ודאי. 2. תרגמו לביקוש של המוצר השני: משלים - ביקוש זז הפוך לכיוון המחיר; תחליפי - זז באותו כיוון. 3. הזיזו את הביקוש בענף השני לאורך היצע וקראו מחיר, עודפים ורווחה (ביקוש גדל = הכל גדל). 4. בגרסה ההפוכה: תזוזת ההיצע לבדה הייתה משנה את המחיר, ולכן 'מחיר לא השתנה' פירושו שהביקוש זז בכיוון מקזז - גזרו מכך אם המוצרים תחליפיים או משלימים.
המלכודת: היפוך משלים/תחליפי (ירידת מחיר X מקטינה ביקוש לתחליפי, לא מגדילה), ומסיחי 'נורמליים/נחותים' בשאלת הזיהוי - הקשר הנשאל הוא צולב בין מוצרים, לא ביחס להכנסה.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳5 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳3 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳2
זיהוי: היצע שנפגע (גל חום/קור, מלחמה) או מס ליחידה, והשאלה על הוצאות הצרכנים או פדיון היצרנים.
מתכון: 1. הפגיעה/המס מזיזים את ההיצע שמאלה — המחיר עולה והכמות יורדת. 2. כלל הגמישות: גמישות קטנה מ-1 — עליית המחיר מגדילה את ההוצאה (=הפדיון); גדולה מ-1 — מקטינה; שווה 1 — ללא שינוי. 3. בביקוש לינארי P=a-bQ חשבו את האזור: מעל מחצית המחיר המקסימלי (P גדול מ-a/2) הביקוש גמיש, מתחת — קשיח. 4. למוצר תחליפי שלא נפגע: הביקוש אליו עולה, מחיר וכמות עולים יחד, ולכן פדיונו גדל בהכרח בלי קשר לגמישות.
המלכודת: "יגדלו בהכרח / בכל מקרה" — הכיוון תמיד תלוי בגמישות; וכן החלת כלל הגמישות על הענף התחליפי, שבו הפדיון עולה תמיד כי הביקוש עצמו זז.
אביב תשפ״ה א׳ ש׳9 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳12 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳7
זיהוי: 'הממשלה שומרת על תקציב מאוזן' + הגדלת הוצאות (לרוב עם סיפור כיסוי: חינוך, בינה מלאכותית).
מתכון: 1) מכפיל התקציב המאוזן חיובי (שווה 1 עם מס קבוע), ואם C תלויה בתוצר ולא בהכנסה הפנויה — העלאת המס כלל לא מקזזת => IS זזה ימינה בכל מקרה. 2) בתעסוקה מלאה Y לא יכול לגדול => עודף ביקוש => P עולה. 3) בשיווי המשקל Y=Yf והריבית עולה (נקבעת מ-IS החדשה בגובה Yf), גם אם במקביל הוגדלה כמות הכסף.
המלכודת: האינטואיציה 'תקציב מאוזן = אין השפעה' — מסיחי 'התוצר ללא שינוי והריבית ללא שינוי' ביחד, או 'התוצר יגדל'.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳18 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳17 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳17
זיהוי: 'הציבור מעוניין להחזיק פחות/יותר מזומנים בכל רמת תוצר' או 'עירוי פנימי' מפורש; אין פעולת מדיניות.
מתכון: 1) מזומן שעובר לפיקדונות מוכפל במכפיל הכסף => M גדל (עירוי פנימי חיובי); משיכת פיקדונות למזומן => M קטן. 2) LM זזה בהתאם (ימינה כש-M גדל). 3) באבטלה: M גדל => Y עולה ו-r יורדת, מחירים ללא שינוי; M קטן => Y יורד ו-P לא יורד (קשיחות מחירים כלפי מטה).
המלכודת: לקרוא 'פחות מזומנים' כירידת ביקוש לכסף בלבד ולפספס את אפקט המכפיל על ההיצע; ולצפות לירידת מחירים במיתון.
אביב תשפ״ה ב׳ ש׳16 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳14 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳19
זיהוי: 'הממשלה מורידה מסים / מגדילה תשלומי העברה' + משפט מפורש אם הצריכה תלויה בהכנסה הפנויה או בתוצר בלבד.
מתכון: 1) בדקו במה תלויה C: בהכנסה הפנויה => מס יורד/העברות עולות מזיזים IS ימינה; בתוצר בלבד => IS לא זזה והתוצר לא משתנה. 2) אם IS זזה ימינה באבטלה: Y ו-r עולים בהכרח, מחירים עולים רק אם נוצר עודף ביקושים. 3) אם IS זזה ימינה בתעסוקה מלאה: Y ללא שינוי, P ו-r עולים. 4) גם כש-IS לא זזה: מימון הגירעון (העברות/הורדת מס) במלווה מהציבור מגדיל את היצע האגח ומעלה את הריבית — התוצר נשאר ללא שינוי.
המלכודת: פסקת התלות של C היא כל השאלה — מסיחים שמניחים ש-IS זזה כשהצריכה תלויה בתוצר בלבד; ולפספס שגם בלי הזזת IS מלווה מהציבור מעלה את הריבית.
חורף תשפ״ו א׳ ש׳20 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳20 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳18
זיהוי: מונופול עם ביקוש ו-MC נתונים + הממשלה קובעת מחיר מקסימום (או שואלים איזה מחיר לקבוע כדי שיפעל "בתנאי תחרות").
מתכון: 1. מצאו את נקודת התחרות: פתרו ביקוש = MC (כלומר P=MC). 2. מחיר מקסימום בגובה זה הופך את הביקוש האפקטיבי לאופקי: MR=P_max עד עקומת הביקוש, והמונופול מייצר את הכמות התחרותית. 3. לשאלת "בכמה לשנות את המחיר" - חשבו גם את נקודת המונופול (MR=MC) והשוו מחירים. 4. מסקנת רווחה: הכמות גדלה לכיוון הכמות היעילה ולכן הרווחה החברתית גדלה (מקסימלית כאשר P_max שווה בדיוק למחיר התחרות).
המלכודת: מסיח "הכמות תקטן" (אינטואיציית מחיר מקסימום בשוק תחרותי - הפוכה אצל מונופול), ומסיחים מספריים שמחושבים מנקודת המונופול (MR=MC) במקום מנקודת התחרות (P=MC).
חורף תשפ״ה א׳ ש׳7 · אביב תשפ״ה ב׳ ש׳14 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳8
זיהוי: נתונים מספריים על בסיס כסף / יחס רזרבה / מזומן בידי הציבור, ופעולה מוניטרית (קניית/מכירת אג"ח, שינוי יחס הרזרבה, עירוי פנימי/חיצוני) — שואלים מה יקרה לכמות הכסף הנומינלית.
מתכון: 1) כתוב את הזהויות: M = מזומן + פיקדונות; בסיס H = מזומן + רזרבות; פיקדונות D = רזרבות/re. 2) תרגם את הפעולה: קניית אג"ח מהציבור / עירוי חיובי → הבסיס גדל; מכירת אג"ח → הבסיס קטן; הקטנת re → D גדל בלי שינוי בבסיס. 3) אם המזומן בידי הציבור קבוע — כל שינוי בבסיס נופל על הרזרבות, והפיקדונות משתנים ב-(שינוי הרזרבות)/re. 4) חשב את M החדש והשווה בין החלופות (או מצא את הפעולה שמקזזת).
המלכודת: החלת המכפיל על כל הבסיס כשהמזומן קבוע ואינו הופך לפיקדונות; בלבול בין עירוי פנימי לחיצוני ובין כיווני קנייה/מכירה של אג"ח; ומסיחים עם מספרים שיוצאים מהפעלת מכפיל שגוי (למשל 900 במקום 500).
חורף תשפ״ה א׳ ש׳16 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳16 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳17
זיהוי: 'מוצר המיוצר על ידי גורם ייצור יחיד שתפוקתו השולית קבועה' ושאלה על מס, סובסידיה או תזוזת ביקוש.
מתכון: 1. תפוקה שולית קבועה = MC קבוע = היצע אופקי (גמיש לחלוטין). 2. מס ליחידה: המחיר לצרכן עולה במלוא המס - הצרכנים נושאים בכל נטל המס; מחיר היצרן נטו לא משתנה. 3. סובסידיה: המחיר לצרכן יורד במלוא הסובסידיה; המחיר שהיצרן מקבל נטו נשאר קבוע. 4. תזוזת ביקוש משנה רק כמות, לא מחיר.
המלכודת: המסיחים 'גידול ביקוש יעלה את המחיר' ו'סבסוד יעלה את המחיר שיקבל היצרן' - בהיצע אופקי המחיר נעוץ ב-MC ולא זז; וכן 'שינוי ביקוש לא ישפיע על הכמות' (ההפך הנכון - משפיע רק על הכמות).
חורף תשפ״ה ב׳ ש׳9 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳4
זיהוי: X מיוצר בארץ וגם מיובא, Y נמכר בארץ וגם מיוצא, והממשלה נותנת 'סובסידיה לכל יחידה מיוצאת' של Y.
מתכון: 1. סובסידיית ייצוא מעלה את המחיר המקומי של Y למחיר העולמי פלוס הסובסידיה: ייצור Y גדל, צריכה מקומית של Y קטנה, ולכן הייצוא של Y גדל. 2. מחיר X נעוץ במחיר העולמי (מיובא, היצע חול גמיש לחלוטין) - מחיר X לעולם לא משתנה. 3. עליית מחיר Y מזיזה את ביקוש X: תחליפיים = ביקוש X ימינה = הייבוא גדל; משלימים = ביקוש X שמאלה = הייבוא קטן. הייצור המקומי של X נשאר קבוע (המחיר שלו לא זז).
המלכודת: 'מחיר X יעלה' - מחיר מוצר מיובא בהיצע חול גמיש לחלוטין לא זז לעולם; והיפוך כיוון הייבוא בין הגרסה התחליפית לגרסה המשלימה.
אביב תשפ״ה ב׳ ש׳7 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳6
זיהוי: שני מוצרים משלימים/תחליפיים, זעזוע עלויות או טכנולוגיה באחד מהם, והשאלה על מחירי שני המוצרים או על זיהוי סוג הקשר.
מתכון: 1. בענף שהשתנה: שיפור/הוזלה — היצע ימינה, המחיר יורד והכמות עולה (התייקרות — הפוך). 2. שינוי הכמות מזיז את הביקוש למוצר הקשור: משלימים — באותו כיוון של הכמות; תחליפיים — בכיוון ההפוך. 3. גזרו את כיוון מחיר המוצר הקשור מתזוזת הביקוש שלו. 4. בגרסה ההפוכה ("המחיר לא השתנה — מה הקשר?"): מצאו איזה סוג קשר יוצר תזוזת ביקוש שמקזזת בדיוק את תזוזת ההיצע הנתונה.
המלכודת: היפוך הכיוון בין תחליפיים למשלימים — ארבע האופציות מציגות את כל צירופי כיווני המחירים, וההבדל היחיד הוא כיוון תזוזת הביקוש הצולב.
אביב תשפ״ה ב׳ ש׳11 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳1
זיהוי: מערכת מספרית עם בסיס כסף ויחס רזרבה + 'הנגיד מתכוון להוריד/להעלות את הריבית וידוע שהמחירים לא ישתנו'.
מתכון: 1) הורדת ריבית = הרחבה מוניטרית (M גדל); העלאת ריבית = צמצום (M קטן). 2) הרחבה בלי עליית מחירים אפשרית רק באבטלה — בתעסוקה מלאה M גדל היה מעלה את P. 3) לצמצום בלי שינוי מחירים בחרו כלי שמקטין M: הגדלת יחס הרזרבה או מכירת אגח (מחירים קשיחים כלפי מטה, אז P לא יורד).
המלכודת: כלים בכיוון ההפוך כמסיחים: קניית אגח והקטנת רזרבה (מרחיבים) בשאלת העלאת ריבית, והלוואה לממשלה שמגדילה את M.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳19 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳19
זיהוי: 'הבנק המרכזי מגדיל/מקטין את יחס הרזרבה' במשק שבמוצא בתעסוקה מלאה, ושואלים מי מהבאים נכון.
מתכון: 1) יחס רזרבה קטן => מכפיל הכסף גדל => M גדל => LM ימינה; יחס גדל => M קטן => LM שמאלה. 2) בתעסוקה מלאה: M גדל => עודף ביקוש => רק המחירים עולים (Y ו-r חוזרים); M קטן => המחירים לא יורדים (קשיחות כלפי מטה) => התוצר יורד והריבית עולה.
המלכודת: הא-סימטריה: בהרחבה עולים רק המחירים, בצמצום יורד התוצר — המסיחים מציעים 'התוצר יגדל' בהרחבה ו'המחירים יעלו' בצמצום.
חורף תשפ״ה א׳ ש׳14 · חורף תשפ״ה ב׳ ש׳14
זיהוי: 'משק באבטלה — פער דפלציוני... מהי המדיניות המומלצת לצמצום הפער והתכנסות לתעסוקה מלאה' + רשימת כלים.
מתכון: 1) פסלו כל כלי מצמצם: הגדלת יחס רזרבה, הקטנת תשלומי העברה, מדיניות ריסון. 2) פסלו 'מלווה מהציבור לממשלה' — אינו מגדיל את כמות הכסף וגורר עליית ריבית ודחיקת השקעות. 3) בחרו הרחבה פיסקלית במימון הלוואה מהבנק המרכזי — מזיזה גם IS וגם LM ימינה ללא אפקט דחיקה.
המלכודת: 'מלווה מהציבור לממשלה' נשמע כמימון הרחבה אך אינו מגדיל את M — זה המסיח המרכזי.
אביב תשפ״ה א׳ ש׳16 · חורף תשפ״ו א׳ ש׳13
זיהוי: מונופול (יצרן בלעדי) כשהביקוש המצרפי נתון כ-P=קבוע (גמיש לחלוטין).
מתכון: 1. בביקוש אופקי P=MR, ולכן המונופול מתנהג כפירמה תחרותית - מייצר עד MC=P ואין נטל עודף. 2. עודף הצרכנים תחת ביקוש אופקי הוא תמיד 0. 3. מסקנות: כל הרווחה החברתית שווה לעודף היצרן (השטח בין P ל-MC), והתערבות מחיר מיותרת - המחיר לא ישתנה.
המלכודת: מסיחים שמניחים שמונופול תמיד מזיק - "עודף הצרכנים יגדל" או "הממשלה תוריד את המחיר ב-X" - כשבפועל אין פער בין מונופול לתחרות, ואין לצרכנים עודף שיכול לגדול.
חורף תשפ״ה ב׳ ש׳5 · אביב תשפ״ה א׳ ש׳2
זיהוי: שוק עבודה: שכר נתון לעובד, עקומת ביקוש למוצר, כמות שווי משקל - מבקשים MPL או VMPL. אותו סיפור הון-קבוע חוזר מילה במילה בשתי שאלות.
מתכון: 1. הציבו את כמות שווי המשקל בעקומת הביקוש למוצר ומצאו את P. 2. תנאי העסקה בתחרות: VMPL = P·MPL = w (השכר). 3. חלצו את הגודל המבוקש: MPL = w/P, או VMPL = w ישירות בלי חישוב.
המלכודת: מסיח "לא ניתן לחשב" ומספרים שנובעים מהצבת השכר או הכמות בלי לחשב את P; ושימו לב - כששואלים על VMPL התשובה היא פשוט השכר עצמו.
חורף תשפ״ו א׳ ש׳10 · חורף תשפ״ו ב׳ ש׳11