הפלייבוק המלא לנושא הזה (תהליך פתרון מהשאלות האמיתיות, גזירות וקשרים) בכתיבה — בינתיים: הסיכום הקיים, המעבדה והתרגול.
תורת היצרן שואלת שתי שאלות בלבד, ובסדר הזה: האם בכלל כדאי לייצר, ואם כן —כמה. כל השאר הוא מכניקה שמובילה לשתי התשובות. מתחילים מפונקציית הייצור, שהיא בסך הכול מתכון: כמה תפוקה יוצאת מכמויות נתונות של עובדים, מכונות וחומרי גלם. כשמוסיפים עוד ועוד עובדים לאותה מכונה, כל עובד נוסף מוסיף בהתחלה הרבה ואחר כך פחות ופחות —זהו חוק התפוקה השולית הפוחתת, ומשל הפרדס שבסיכום מסביר למה: מרגע מסוים העובדים כבר מתחילים להפריע זה לזה. עכשיו מכפילים כל גורם ייצור במחירו ומקבלים את פונקציית ההוצאות, ובה אותה חוקיות בדיוק מופיעה הפוכה: אם כל עובד נוסף מוסיף פחות תפוקה, אז כל יחידת תפוקה נוספת עולה יותר —ולכן MCעולה. משם ההחלטה על הכמות קצרה: מייצרים עד ליחידה שבה המחיר שמקבלים עליה שווה בדיוק למה שהיא עלתה p = MCכי יחידה נוספת מעבר לכך כבר מפסידה כסף, וכל יחידה לפניה עוד הרוויחה. ולשאלה הראשונה, "האם בכלל" —בטווח הקצר ההוצאות הקבועות משולמות בכל מקרה ואי אפשר להימנע מהן, ולכן די בכך שהמחיר יכסה את ההוצאה המשתנה הממוצעת p ≥ min AVC;בטווח הארוך אין הוצאות קבועות והמחיר חייב לכסות הכול p ≥ min ATCעקומת ההיצע של הפירמה היא בדיוק התשובה המשולבת לשתי השאלות: אפס מתחת לסף, והחלק העולה של MCמעליו
Q = f(L, LA, K | Te, E)פונקציית הייצור: התפוקה המקסימלית מכמויות נתונות של עבודה L, קרקע LA והון פיסי K, בהינתן טכנולוגיה Te ויזמות E.
סיכום עמ' 8; מצגת תורת היצרן עמ' 4
Q = a + 3bדוגמת המפעל לשולחנות — גורמי ייצור תחליפיים: a עובדים מסוג 1, b עובדים מסוג 2, ואפשר לייצר עם אחד מהם בלבד.
סיכום עמ' 8; מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 12
Q = L^0.5 · K^0.5דוגמת המפעל לכסאות — גורמי ייצור משלימים: חייבים גם עובדים וגם הון פיסי, אחרת התפוקה אפס.
סיכום עמ' 8; מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 13
Q = min(10W, 10M, 16L)דוגמת מפעל הנרות — גורמים משלימים ביחסים קבועים; התפוקה נקבעת לפי הגורם המגביל.
סיכום עמ' 8
MPL = ΔQ / ΔLתפוקה שולית של עבודה — התוספת לתפוקה מעובד נוסף אחד.
סיכום עמ' 8, 10; דף נוסחאות עמ' 1
APL = Q / Lתפוקה ממוצעת של עבודה.
סיכום עמ' 8, 9
TC = FC + VCהוצאה כוללת = הוצאה קבועה + הוצאה משתנה. בדף הנוסחאות: TC = TVC(Q) + TFC(Q).
סיכום עמ' 12; דף נוסחאות עמ' 1; מצגת תורת היצרן עמ' 7
TC = pL·L + pK·Kפונקציית ההוצאות במונחי גורמי הייצור: pL·L הוא ה-VC (גורם משתנה) ו-pK·K הוא ה-FC (גורם קבוע) בטווח הקצר.
סיכום עמ' 16; דף נוסחאות עמ' 1
AFC = FC / Qהוצאה קבועה ממוצעת — יורדת לכל אורך העקומה ומתקרבת לאפס.
סיכום עמ' 12; מצגת תורת היצרן עמ' 8
AVC = VC / Qהוצאה משתנה ממוצעת.
סיכום עמ' 12; מצגת תורת היצרן עמ' 8
ATC = TC / Q = AVC + AFCהוצאה כוללת ממוצעת; שווה לסכום שתי האחרות, ולכן הפער האנכי בינה לבין AVC הוא AFC.
סיכום עמ' 12; מצגת תורת היצרן עמ' 8
MC = ΔTC/ΔQ = ΔVC/ΔQ = W / MPLעלות שולית. הזהות האחרונה היא הגשר בין תורת הייצור לתורת העלות — כש-MPL יורדת, MC עולה. בדף הנוסחאות: MC = ∂TC/∂Q = ∂TVC/∂Q = PL/MPL.
סיכום עמ' 12; דף נוסחאות עמ' 1
TR = p · Qפדיון (מחזור).
סיכום עמ' 13; דף נוסחאות עמ' 1
π = TR − TCרווח כולל.
סיכום עמ' 13; דף נוסחאות עמ' 1
max π = p·Q − TC ⟹ ∂π/∂Q = p − MC = 0 ⟹ p = MCתנאי הכמות: מייצרים עד לכמות שבה המחיר שווה לעלות השולית.
סיכום עמ' 13
PS = TR − VC = p·Q − VCרווח תפעולי (רווח טווח קצר) = עודף היצרן; מתעלמים בו מההוצאות הקבועות.
סיכום עמ' 13, 14; דף נוסחאות עמ' 1
PS > 0 ⟺ p·Q − VC > 0 ⟺ p > VC/Q = AVCההוכחה המתמטית לכך שכדאי לייצר בטווח הקצר בדיוק כאשר המחיר גבוה מה-AVC.
סיכום עמ' 14
Q = { 0 , p < min AVC ; p = MC , p ≥ min AVC }פונקציית ההיצע של הפירמה בטווח הקצר.
סיכום עמ' 14; דף נוסחאות עמ' 1; מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 29
Q = { 0 , p < min ATC ; p = MC , p ≥ min ATC }פונקציית ההיצע של הפירמה בטווח הארוך. בדף הנוסחאות אותה נוסחה נכתבת עם min AC.
סיכום עמ' 14; דף נוסחאות עמ' 1; מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 31
נקודת סגירה: p = min AVC = MC | נקודת איזון: p = min ATC = MCשני ספי ההחלטה: הראשון לטווח הקצר, השני לטווח הארוך.
סיכום עמ' 14; דף נוסחאות עמ' 1
3 תנאי ייצור למיקסום רווח: (1) בט"ק p ≥ min AVC, בט"א p ≥ min AC; (2) ייצור רק בתחום העולה של MC; (3) MC = Pהצ'קליסט המלא כפי שהוא מופיע על דף הנוסחאות — שלושת התנאים יחד, לא רק השלישי.
דף נוסחאות עמ' 1
Q = f(p, pL, pK, Te)פונקציית ההיצע: p הוא משתנה אנדוגני (תנועה על העקומה); pL, pK, Te הם משתנים אקסוגניים (הזזת העקומה כולה).
סיכום עמ' 15
Q = 4K^0.5·L^0.5, K = 1, pK = 10, pL = 16 ⟹ L = Q²/16 ⟹ TC = Q² + 10 ⟹ MC = 2Qהמעבר המלא מפונקציית ייצור לפונקציית הוצאות: חילוץ L כפונקציה של Q והצבה ב-TC.
סיכום עמ' 16; מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 24; מצגת תורת היצרן עמ' 8
MC₁ = 4Q + 20, MC₂ = 2Q + 40 ⟹ Q = { 0 , p < 20 ; p/4 − 5 , 20 ≤ p < 40 ; (3/4)p − 25 , p ≥ 40 }דוגמת ההיצע המצרפי: מחלצים Q מכל MC ומסכמים אופקית, ולכן העקומה המצרפית יוצאת מקוטעת.
סיכום עמ' 17
גמישות ההיצע = (ΔQx / Qx) / (ΔPx / Px)רגישות הכמות המוצעת לשינוי במחיר, במונחי אחוזים.
מצגת תורת היצרן (גודל מלא) עמ' 36; מצגת תורת היצרן עמ' 11; דף נוסחאות עמ' 1
N = Qˢ / qˢמספר הפירמות בענף — הכמות המצרפית חלקי כמות הפירמה הבודדת.
דף נוסחאות עמ' 1
ההבדל בין "מס קבוע" ל"מס ליחידה" הוא לא ניסוח — הוא איבר אחר במשוואה, וכל התשובה נגזרת מהשורה הזו.
TC → TC + TMC ו-minAVC לא זזים ⇒ בטווח הקצר הכמות לא משתנה; minATC עולה ⇒ בטווח הארוך פירמות ייצאו.MC → MC + tעקומת ההיצע (MC מעל minAVC) זזה מעלה ב-t בדיוק — זה הבסיס לכל שאלות הטריז.VC↑ ⇒ MC↑, minAVC↑גם ההיצע וגם נקודת הסגירה זזים — בניגוד למס קבוע שמשאיר את שניהם.f(L)↑ ⇒ MC↓יותר תפוקה מאותם גורמים ⇒ עלות שולית נמוכה יותר ⇒ היצע ימינה.VMPL = P·MPL ↑הביקוש לעבודה נגזר מהביקוש למוצר: P עולה ⇒ VMPL זז מעלה ⇒ L* עולה באותו שכר.