חיתוך IS-LM הוא רק מועמד לשווי משקל: תמיד בודקים אותו מול תוצר התעסוקה המלאה — אם Y* גדול מ-YF המחירים עולים, LM נסוגה שמאלה, והמשק מתייצב על YF עם ריבית שנקראת מעקומת IS בלבד.
המודל המשולב הוא שני שווקים שמחוברים בשני משתנים בדיוק. שוק המוצרים מקבל את הריבית rכנתון ומחזיר תוצר y;שוק הכסף מקבל את yכנתון ומחזיר את rהסיכום עמ' 76)מריץ את הלולאה סיבוב אחרי סיבוב —התוצר משתנה, הביקוש לכסף זז, הריבית משתנה, ההשקעה מגיבה, וחוזר חלילה —ומוסיף את ההנחה שגורמת לה להתכנס: השינוי האקסוגני הראשוני הוא החזק ביותר, כך שכל סיבוב משוב מקזז רק חלק מקודמו. מודל ISLM (היקס-הנסן, עמ' 82)מקפל את כל הלולאה לשתי משוואות ליניאריות, כך ש"אין צורך לעבור ביניהם" —וכל שאלה במודל המשולב מותרת בשתי הדרכים. במבחן, כמעט תמיד משתלם ללכת ישר ל- ISLM:רוב השאלות בבנק כתובות באלגברה הזאת. הבנייה תמיד באותו סדר. קודם מקפלים את הנתונים הפיסקליים להכנסה פנויה אחת: מס ותשלומי העברה הם מס נטו אחד, ו- Yd = Y - Tאחר כך בונים את הביקוש המצרפי AD = C + I + Gכופים AD = yומסדרים —מתקבלת עקומת ISישרה יורדת בצורת y = a - b·rכי השקעה רגישה לריבית היא הצינור היחיד שדרכו שוק הכסף נוגע בשוק המוצרים. לבסוף כופים M/P = L(Y,r)ומסדרים —מתקבלת LMישרה עולה בצורת y = c + d·rכי תוצר גבוה מגדיל את הביקוש לכסף מול היצע ריאלי קבוע. הכלל שמארגן את כל שאלות המדיניות: מדיניות פיסקלית מזיזה רק את ISמדיניות מוניטרית מזיזה רק את LMההרגל שמכריע את רוב השאלות אינו האלגברה אלא בדיקה שמריצים אחריה: חוצים את ISעם LMברמת המחירים הנתונה, ואז שואלים אם למשק מותר בכלל לשבת בנקודת החיתוך. אם Y*קטן או שווה ל- YF —מצב דיפלציוני: המחירים קשיחים כלפי מטה, החיתוך הוא התשובה, והמדיניות מזיזה גם תוצר וגם ריבית (Gעולה —yו- rעולים יחד; Mעולה —yעולה ו- rיורדת )אם Y*גדול מ- YF —מצב אינפלציוני, ודף הנוסחאות אומר זאת במפורש: החיתוך "אינו שווי משקל". המחירים עולים M/Pקטן, ו- LMזזה שמאלה עד שהיא עוברת בנקודה (YFr(YF))בנקודה הזאת המודל מתהפך, וזה מקור רוב שאלות "מי מהבאים נכון". התוצר נעול ב- YFולכן ISלבדה קובעת את הריבית; שוק הכסף מפסיק להיות משוואה ל- rוהופך למשוואה לרמת המחירים: P = M / L(YF, rF)מכאן: בתעסוקה מלאה, זעזוע מוניטרי טהור לא נוגע ב- IS —הריבית והתוצר לא זזים ורק Pמשתנה נייטרליות הכסף );זעזוע פיסקלי כן מזיז את IS —הריבית עולה, המחירים עולים, וההשקעה הפרטית נדחקת החוצה. מה המבחן עושה עם זה: רוב השאלות כמותיות, והבלוק כמעט תמיד נותן בסיס כסף Hויחס רזרבה —לא את M —כך שחייבים לבנות את כמות הכסף דרך מערכת הבנקים לפני שכותבים LMוהמסיחים מכוונים בדיוק לשני הכשלים הצפויים: מי שעוצר בחיתוך הנאיבי בלי לבדוק מול YF (הערך הזה מודפס בין התשובות )ומי ששוכח שבתעסוקה מלאה כסף הוא ניטרלי
IS: AD - y = 0, AD = C + I + G => y = a - b*rכל הזוגות (y, r) שבהם שוק המוצרים מתנקה. מפני שההשקעה יורדת ב-r, העלאת הריבית מקטינה את הביקוש ואת התוצר המנקה — IS יורדת. בפועל מציבים את פונקציות ההתנהגות ב-AD = y ומקבלים תמיד ישרה בצורת y = a - b·r.
עם הנתונים הקנוניים: C = 280 + 0.75·Yd - 20r, I = 100 - 20r + 0.3Y, G = 50, וכבר חישבנו Yd = 0.8Y + 200. הצבה בצריכה: C = 280 + 0.75(0.8Y + 200) - 20r = 430 + 0.6Y - 20r. בניית הביקוש: AD = C + I + G = (430 + 0.6Y - 20r) + (100 + 0.3Y - 20r) + 50 = 580 + 0.9Y - 40r. כפיית AD = Y: Y = 580 + 0.9Y - 40r, ולכן 0.1Y = 580 - 40r, ולכן IS: Y = 5800 - 400r.
summary p82; deck combined-model p8; formula-sheet p2 (תיבת ISLM: IS מ-AD = AS)
LM: M/P = L(Y, r) => y = c + d*rכל הזוגות (y, r) שבהם שוק הכסף מתנקה. תוצר גבוה מגדיל את הביקוש לכסף מול היצע ריאלי קבוע, ולכן הריבית חייבת לעלות — LM עולה. הצבת L הנתונה ו-M/P משאירה תמיד ישרה בצורת y = c + d·r.
עם הנתונים הקנוניים: M/P = 820, L = 420 - 40r + 0.2Y, ו-P = 1. כפיית שיווי המשקל: 820 = 420 - 40r + 0.2Y, ולכן 0.2Y = 400 + 40r, ולכן LM: Y = 2000 + 200r.
summary p82; formula-sheet p2 (תיבת ISLM: LM מ-M/P = L); deck combined-model p2, p8
Yd = Y - T, T = T0 + t*Y - Trהגשר שממיר את הנתונים הפיסקליים של הבלוק למקדם אחד על Y בתוך IS. תשלומי העברה נכנסים כמס שלילי: שורה של T = 0.2Y ושורה נפרדת של TR = 200 מתארות יחד מס נטו אחד.
בבלוק הקנוני: T0 = 0, t = 0.2, Tr = 200, ולכן המס נטו T = 0.2Y - 200. מכאן Yd = Y - (0.2Y - 200) = 0.8Y + 200. את זה מציבים בפונקציית הצריכה — היא כתובה ב-Yd ולא ב-Y.
formula-sheet p2 (תיבת המודל הקיינסיאני הפשוט)
C = C0 + mpc*Yd; I = I0 + mpi*Y; dI/dr < 0הצריכה וההשקעה עוברות מהמודל הקיינסיאני כמו שהן; התוספת היחידה היא רגישות ההשקעה לריבית, והיא כל המודל המשולב — זה הצינור היחיד שדרכו הריבית נוגעת בשוק המוצרים (ריבית גבוהה מקטינה את כדאיות פרויקטי ההשקעה).
formula-sheet p2 (התיבה הקיינסיאנית + תיבת ISLM, ההערה שההשקעה תלויה בריבית)
IS = LM with Y* > YF => NOT an equilibrium: P up => M/P down => LM shifts left to (YF, r(YF))הכלל החשוב ביותר בנושא: החיתוך האלגברי הוא זמני בלבד. אם הוא נותן Y* מעל YF, זו אינה נקודת שיווי משקל — המחירים עולים עד ש-LM עוברת דרך (YF, r(YF)), והריבית נקראת מ-IS לבדה.
בבלוק הקנוני: חוצים 5800 - 400r = 2000 + 200r, ולכן 600r = 3800 ולכן r = 6.33 בקירוב, ו-Y* = 2000 + 200·6.33 = 3266.7 בקירוב. הערך 6.3 מודפס בין התשובות כמסיח (אפשרות ד). מריצים את הבדיקה: Y* = 3266.7 גדול מ-YF = 2500, מצב אינפלציוני — לפי דף הנוסחאות החיתוך אינו שווי משקל. המנגנון (סיכום עמ' 79): עודף ביקוש, המחירים עולים, M/P קטן, הריבית עולה, ההשקעה יורדת, הביקוש יורד — עד שהעודף מתאפס, בדיוק ב-YF. מציבים Y = 2500 ב-IS (היא לא הושפעה מהמחירים): 2500 = 5800 - 400r, ולכן 400r = 3300, ולכן r = 8.25 — התשובה הנכונה (אפשרות א).
formula-sheet p2 (תיבת ISLM, מצב אינפלציוני); summary p79; summary p80
P = M / L(YF, r(YF))ברגע שהכלל האינפלציוני נעל את המשק ב-YF, שוק הכסף כבר לא קובע את r אלא את P. זו בדיוק השאלה "מהי רמת המחירים שעליה יתייצב המשק". הסדר מחייב: קודם r מ-IS ב-YF, כי L צריכה את שני הארגומנטים.
זו משוואת LM מסודרת מחדש ל-P ומחושבת בנקודת הנחיתה. בבלוק הקנוני: L(2500, 8.25) = 420 - 40·8.25 + 0.2·2500 = 420 - 330 + 500 = 590. כמות הכסף הנומינלית M = 820 (כי M/P = 820 כאשר P = 1). ולכן P = 820/590 = 1.39 בקירוב — מעל 1 ההתחלתי, בדיוק כפי שהסיפור האינפלציוני דורש. סיכום עמ' 84-85 מריץ את אותו סידור בכיוון ההפוך: פותרים את M/P = L כדי למצוא את ה-M הנדרש.
formula-sheet p2 (תיבת ISLM, תנאי LM); summary p82; summary p84-85
H = CU + R; M = D + CU; re = R/D => R = H - CU, D = R/re, M = CU + Dהבלוקים במבחן נותנים את בסיס הכסף H, יחס הרזרבה והמזומן שהציבור מתעקש להחזיק — לא את M. חייבים לבנות את M לפני שאפשר בכלל לכתוב LM.
משרשרים את שלוש הזהויות: R = H - CU, אחר כך D = R/re, אחר כך M = CU + D. בבלוק חוזר במבחנים: H = 700, re = 1/5, CU = 200. אז R = 700 - 200 = 500, D = 500/(1/5) = 2500, ו-M = 200 + 2500 = 2700 — כמעט פי ארבעה מהבסיס. הצבת 700 ישירות ב-LM היא הטעות הסטנדרטית.
formula-sheet p2 (תיבת שוק הכסף: מערכת הבנקים)
Loan from the public: dH = 0; loan from the central bank: H up; central-bank bond purchase: H up => M upהכלל שקובע אם פעולה פיסקלית מזיזה גם את LM. רק הבנק המרכזי משנה את הבסיס: מלווה מהציבור משאיר את H (ולכן את M הנומינלית) ללא שינוי, ורק IS זזה; מלווה מהבנק המרכזי או קניית אג"ח על ידו מגדילים את H ואת M.
כתוב בדף הנוסחאות: "מלווה מהציבור - אין שינוי ב-H, מלווה מהבנק המרכזי - H גדל", וכן "עירוי חיצוני חיובי: קניית אג"ח ע"י הבנק המרכזי" מגדיל H ולכן M. הסיבה (סיכום עמ' 76): כשהממשלה מוכרת אג"ח לציבור ומוציאה את התמורה, הכסף שיצא מידי הציבור חוזר אליו מיד — לכן אין השפעה על כמות הכסף.
formula-sheet p2 (תיבות ISLM והכסף); summary p76
G up => IS right => y up, r up; M up => LM right => y up, r down (deflationary state)הזזת IS מזיזה את y ואת r באותו כיוון; הזזת LM מזיזה אותם בכיוונים מנוגדים — ולכן שתי המדיניויות אינן תחליפיות. שילוב שלהן (סיכום עמ' 78) מגיע ל-YF בלי שהריבית תעלה כלל.
הרחבה פיסקלית מחליקה את שיווי המשקל לאורך LM עולה וקבועה — לכן y ו-r עולים יחד; הרחבה מוניטרית מחליקה אותו לאורך IS יורדת וקבועה — לכן y עולה ו-r יורדת. שרשראות מלאות בסיכום: עמ' 76 — G עולה, AD עולה, y עולה, r עולה, I יורדת, AD יורד, y יורד — מתכנס כי השינוי הראשוני הכי חזק, ומסתיים ב-y* חדש גבוה יותר ו-r גבוהה יותר; עמ' 77 — M עולה, r יורדת, I עולה, AD עולה, y עולה, וההתכנסות משאירה y גבוה יותר ו-r נמוכה יותר.
summary p83; summary p82; summary p76; summary p77; summary p78
SG = T - G; balanced budget: T = G; K + KT = (1 - mpc)/(1 - mpe)"הממשלה שומרת על תקציב מאוזן" הוא נתון מספרי: T שווה ל-G. אם G מספר — יש לכם את T; אם T פונקציה של y — אז גם G היא אותה פונקציה, והיא מתקפלת למקדם של y בתוך AD, לא לקבוע. מכפיל התקציב המאוזן הוא הקיצור לשאלות שמבקשות רק את השינוי.
SG = T - G מדף הנוסחאות, ותקציב מאוזן פירושו SG = 0. סיכום עמ' 84 מבצע בדיוק את הצעד הזה בתרגיל הפתור: בהינתן T = 100 + 0.2y ותקציב מאוזן, הוא כותב G = 100 + 0.2y לפני בניית AD, וממשיך אל IS בצורת y = 2000 - 25r ואל הפתרון r = 20, y* = 1500.
formula-sheet p2 (SG = T - G; מכפיל תקציב מאוזן); summary p84
dY = |Y* - YF|; dA0 = |YF - AD(YF)|; dY = K * dA0שני מספרים שונים לאותו פער, והשאלות מבקשות פעם את זה ופעם את זה. הפער במונחי תוצר הוא המרחק האופקי בין החיתוך לתעסוקה מלאה; הפער במונחי ביקוש הוא השינוי האוטונומי שהמדיניות צריכה לספק — "בכמה צריך להגדיל את G" מבקש את המספר השני.
שניהם מודפסים בדף הנוסחאות ליד בלוק המכפילים, והם קשורים דרך המכפיל: dY = K·dA0. לכן פער תוצר של K·x נסגר בתוספת אוטונומית של x בלבד.
formula-sheet p2 (בלוק המכפילים)
מצב אינפלציוני: החיתוך נותן Y* מעל Y_F, ולכן זה איננו שיווי משקל. המחירים עולים (P: 1.00 ← 1.39), הכמות הריאלית של הכסף קטנה, ו-LM נסוג עד שהוא עובר בנקודה הירוקה.
ההבדל בין "מס קבוע" ל"מס ליחידה" הוא לא ניסוח — הוא איבר אחר במשוואה, וכל התשובה נגזרת מהשורה הזו.
IS זזה ימינה ב-k·ΔGהזזה מקבילה במלוא המכפיל; בתעסוקה מלאה כולה מתורגמת ל-r ול-P — לא לתוצר (crowding out).IS זזה ב-k_T·ΔT (שמאלה)חלש יותר מ-G באותו סכום: k_T = −mpc·k. תקציב מאוזן ⇒ הזזה נטו של ΔG·1.mpe↓ ⇒ IS מסתובבתלא הזזה מקבילה — סיבוב: המכפיל עצמו נחלש, כל התגובות לזעזועים קטנות.LM בלבד זזהIS אינה מרגישה כסף. באבטלה: r↓ Y↑; בתעסוקה מלאה: P עולה באותו יחס ושום דבר ריאלי לא זז (ניטרליות).M/P↓ ⇒ LM שמאלהזה המנגנון שסוגר את המודל: המחירים מזיזים את LM עד שהחיתוך נופל על Y_F.2022 · אביב · מועד א׳ · שאלה 192022 · חורף · מועד א׳ · שאלה 192023 · חורף · מועד א׳ · שאלה 202022 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 162022 · חורף · מועד ג׳ · שאלה 16
2024 · אביב · מועד א׳ · שאלה 142024 · חורף · מועד ב׳ · שאלה 202023 · חורף · מועד א׳ · שאלה 152023 · חורף · מועד ב׳ · שאלה 132022 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 20
2024 · אביב · מועד א׳ · שאלה 172023 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 142024 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 172022 · חורף · מועד ג׳ · שאלה 142022 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 13
2023 · אביב · מועד ב׳ · שאלה 162021 · חורף · מועד א׳ · שאלה 92024 · חורף · מועד ב׳ · שאלה 162022 · חורף · מועד ב׳ · שאלה 162022 · חורף · מועד ב׳ · שאלה 20